נחלת יעקב על מסכת סופרים יא:ב

מדלגין בנביא. פרש׳"י במגילה מדלגין בנביא מפרשה לפרשה ואין מדלגין בתורה שהשומע את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב והיינו כדעת ר"י לקמן:

לפי שגוללין כו׳. הגמרא דהכא ס"ל ה"ט דא"מ בתורה לפי שאין גוללין ס"ת ברבים שגנאי לציבור לעמוד שם בשתיקה והא דבנביא מדלגין אע"פ שצריך לעמוד בשתיקה מבואר במשנה דמיירי בכדי שלא יפסוק המתורגמן ובב' עניינים ואפ"ה מותר דלא חיישינן לטעות דלא נפקי מניה הוראה. אבל בתורה בחד עניינא מותר דלא שייך טעמא שלא יעמוד ולמטעי נמי לא חיישינן כיון דחד עניינא הוא אבל בתרי עניינא אסור בתורה אפילו בכדי שלא יפסוק המתורגמן דחייש לטעות כך היא מסקנת הש"ס במגילה וביומא פרק בא לו:

ר"י פתר לה כו׳. הלשון מגומגם קצת אכן הלכה זאת מבוארת יותר בירושלמי פ"ד דמגילה הלכה ה׳ וז"ל אין מדלגין בתורה. ר"י בשם ר"ל שאין גוללי' ס"ת ברבים. ר"י בעי הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה א"ל כדי שישמעו ישראל על הסדר. והכי פירושו דר' יוסי מקשה על הא דקאמר הטעם משום שא"ג ס"ת ברבים הרי שהיתה הפרשה שצריך לדלגה קטנה ואין בה שהיי׳ בגלילה כלל ואפ"ה אסור דהא סתמא קתני אלא דס"ל לר"י הטעם שא"מ כדי שישמעו ישראל התורה על הסדר וכשהן דולגין אין לב השומע פנוי כ"כ ע"כ וזהו כפרש"י במתניתין. ומעתה הא דקתני הכא ר"י פתר לה ט"ס הוא וצ"ל הגע עצמך והי' הקושיא שהקשה בירושלמי. והא דקתני כדי שישמעו כו׳ תירוצא הוא כנ"ל בירושלמי:

והא תנינן כו׳. קושיא הוא דהכא קתני א"מ בתורה והא תנינן במסכת יומא שהכ"ג קורא פ' אחרי מות ואך בעשור שהוא בפרשת אמור והרי מדלג. ע"ז משני שניי׳ היא שהיא סדור' של עולם. ותיבת עולם ט"ס וצ"ל סידורו של יום וכיון שהוא מענין א׳ מותר לדלג והוי כפ׳ חדא:

ותדע לך כו׳. ר"ל בעשור לחודש הכתובה בפ׳ פינחס קורא כה"ג ע"פ כדמפרש במסכת יומא פרק בא לו ובעלמא קי"ל דאסור לקרות ע"פ אע"כ כיון שהכל הוא מע"א מותר לקרות ע"פ וה"נ מותר לדלג זע"ש ביומא למה קורא ע"פ: