נחלת יעקב על מסכת סופרים י:ז

אין פורסין על שמע. פרש"י יו"ד בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה הרי אחד מהן עומד ומתפלל קדיש וברכו ומתחיל ביוצר מפני קדושה שיש בה ומאחר שסיים אותה ברכה מתחיל לתפלה מעומד לפי שיש בה קדושה וזהו נקרא עובר לפני התיבה. כ"כ הר"ן במסכת מגילה וזהו נקרא פורס על שמע לפי שלא אמר רק ברכה אחת והוא לשון פרוסה:

לא בעמידה ולא בישיבה. לשון זה לא מצאתי בשום פוסק ואפשר לפרש לפי פירוש הר"ן שכתבתי ומבואר יותר בטא"ח סימן ס"ט וז"ל אין פורסין על שמע פחות מיו"ד פירוש אותן שבאו לבהכ"נ ולא שמעו כו׳ אומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר כו' ויש שמוסיפין עוד לאחר שסיימו ברכה ראשונה לומר אבות וגבורות ואומר קדושה ואתה קדוש עכ"ל ועפ"ז י"ל הא דקתני הכא לא בעמידה ולא בישיבה ר"ל כשאינו אומר רק קדיש וברכו וברכה ראשונה זהו הנקרא פורס על שמע בישיבה שמותר לישב וכשאומר ג"כ ג׳ ברכות ראשונות של י"ח וקדושה זהו נקרא פורס על שמע בעמידה כנ"ל אלא דלפ"ז קשה הא דקתני ואין עוברין לפני התיבה למה לי דהא למאי שפרשתי פורס על שמע בעמידה היינו עובר לפני התיבה ותרתי ל"ל. אכן גם לפירוש הר"ן קשה הך קושיא ובאמת הר"ן הקשה כן ותירץ די"ל דאתא לאשמעי׳ דאם התחילו לפרוס על שמע בי׳ ויצאו מקצתן וסד"א דהוי כגמר התפלה ומותר לגמור בפחות מיו"ד קמ"ל דאפ"ה בעי׳ יו"ד כעובר לפני התיבה. ועפ"ז י"ל לדידי נמי לק"מ אף דכבר קתני אין פורסין על שמע בעמידה דהיינו עובר לפני התיבה קתני משנה יתירה ואין עוברין לפני התיבה לאשמעי' מיתורא כמ"ש הר"ן. ועוד נ"ל לפרש הא דקתני הכא לא בישיבה ולא בעמידה כוונתו ע"פ דקתני לקמן פרק י"ד הלכה ח' המפטיר בנביא הוא פורס על שמע באיזה שמע אמרו בשמע של ס"ת עכ"ל ר"ל שהיה רגילין לומר פסוק שמע ישראל בשעת יציאת ס"ת כדקתני בהדיא לקמן פי"ד הלכה ט' וזהו נקרא פורס על שמע ושם הלכה י"ד קתני וי"א פורס על שמע היינו שיאמר קדיש וברכו כו׳ וכמ"ש רש"י והר"ן במתניתין דמגילה. וא"כ פורס על שמע בישיבה היינו כמ"ש רש"י והר"ן ובעמידה היינו מה שאומר המפטיר בשעת הוצאת ס"ת וכדלקמן [ואינו מחוור דאמאי צריך יו"ד באמירת פסוק שמע ישראל]. ועפ"ז נתיישב לי מה שנתקשה לי ימים רבים במתני׳ דמגילה דף כ"ד ע"א קתני להדיא המפטיר בנביא הוא פורס על שמע. וסתמא דמתניתין היא מבלי חולק עליה ולמה כל הפוסקים השמיטו דין זה הרמב"ם פי"ב מס"ת שהביא כל אלו הדינים והך דינא השמיט וכן הטור [בטור סי' רפ"ד איתא זה] והש"ע כולם השמיטו הך דינא. אבל למ"ש בשס מ"ס הא דקתני המפטיר בנביא פורס על שמע היינו שמע דס"ת ולפ"ז עכשיו שאין אנו נוהגין לומר שמע בשעת הוצאת ס"ת ממילא לא שייך האי דינא ולכן השמיטוהו הפוסקי':

מעמד ומושב. כשנושאין המת לקוברו היו יושבין ז' פעמים לכבוד המת והיו אומרים עמדו יקרים עמדו שבו יקרים שבו והרוצה לסופדו יספיד זהו מעמד ומושב ואין עושין זה פחות מי׳ שאין דרך לקרותן יקרים פחות מעשרה:

ואין אומרין קדיש וברכו. אע"ג דתני ברישא אין פורסין על שמע פחות מעשרה ובכלל זה הוי קדיש וברכו י"ל דתני כל גוונ׳ באפי נפשיה:

בשבעה. ר"ל שצריכין להיות שבעה שלא שמעו עדיין קדיש וקדושה אז מותר לפרום על שמע בשכילן כ"כ התוספות במגילה בשס ר"ת וכ"כ הרא"ש והטור בסימן ס"ט ורבותינו שבמערב ל"פ את"ק אלא לפרושי אתא דת"ק סתמא קאמר א"פ על שמע פחות מי׳ וע"ז מפרשי רבותינו שבמערב שצריכין ז' שלא שמעו:

כמנין התיבות. ר"ל מן בפרוע פרעות עד השם והשם בכלל הם ז׳ תיבות וזהו רמז דבעי׳ ז׳ וכתבו תוספות והאי קרא מייד בהכי בפרוע פרעות בישראל שלא עשו מה שמוטל עליהם אז יתנדב העם לברך ה׳:

ברכו ששה הוא. דברכו הוא התיבה ששית שבפסוק משמע בששי מותר לומר ברכו:

ובמקום שיש שם כו׳. הטור בסימן ס"ט הביא הלכה זו בלשון מובן יותר וכ"כ שם הטור וז"ל ותלמידי רש"י כתבו שאפילו בשביל א׳ שלא שמע קדיש וברכו פורסין על שמע כו׳ והכי איתמר במסכת סופרים במקום שיש ט' או י' ששמעו קדיש וברכו ועמד א' שלא שמע בין אלו ששמעו ואומר קדיש וברכו וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו עכ"ל ועפ"ז י"ל הא דתני הכא ובמקום שיש שם כו' סתמא דברייתא היא ופליג על בני מערבא דסברי דבעינן שבעה או ששה שלא שמעו וסתמא דכרייתא ס"ל דאפילו א' שלא שמע מותר לפרוס על שמע בשבילו והיינו כתלמידי רש"י שהביא הטור:

לחזנים כו׳. ר"ל אם בין גאולה לתפלה באים לבהכ"נ שלא שמעו קדיש וברכו מותר לחזן להפסיק ולפרוס על שמע. אכן בב"י סי׳ ס"ט כתב בשם המנהיג דדוקא בתפלת ערבית מותר דלא בעינן לסמוך גאולה לתפלת אבל בשחרית אסור להפסיק בין גאולה לתפלה וע"ש אבל ברייתא דהכא ס"ל דאף בשחרית מותר מדקתני בסיפא בג׳ תפלות משמע דת"ק סבר אפילו בין גאולה לתפלה מותר:

דאר"י כו'. קאי אדלעיל דקתני דחזן מותר לפרוס על שמע כו׳ אע"פ שכבר יצא אפ"ה מותר להוציא אחרים ע"ז קאמר הטעם הלואי שיתפלל אדם כל היום:

לאחר עושה שלום. אנשי מזרח ומערב פליגי על ת"ק וסברי שאין להפסיק בין גאולה לתפלה אלא לאחר ש"ע אומרים. והב"י כתב בסימן קל"ג שאומרים אותו לאחר גמר התפלה וע"ש בב"י:

גזירה משום הנכנסין כו'. נ"ל דה"פ ולמה אומרים תיכף לאחר התפלה ולא אחר גמר כל התפלה וכמ"ש הבי בסי׳ קל"ג ועז"ק גזירה כו׳ ר"ל הנכנסין לאחר גאולה ויוצאין לאחר ש"ע קודם קדיש בתרא לכן אומרים אותו לאחר עושה שלום:

ואפי׳ כו׳. ר"ל אם באין בני אדם לאחר קריאת התורה לבהכ"נ אומרים נמי אותו. אבל באגודה גרם הכי ונהגו כו׳ לאחר ג׳ תפלות ולאחר קריאת התורה:

ולענין כו׳. אם בא לפדות קרקע מן ההקדש בעינן ט׳ ישראלים וא׳ כהן ובמסכת מגילה ילפינן מקרא:

וארון וכיוצא בהן. ט"ס הוא וכצ"ל ואדם כיוצא בהן וכ"ה במסכת מגילה ר"ל אדם שאמר דמי עלי דקי"ל שמין אותו כעבד בעינן נמי תשעה וכהן וכ"ה במגילה ובריש פ"ק דסנהדרין: