נחלת יעקב על מסכת סופרים א:ח

אלהים ברא בראשית. כל הלכה זו מבואר במס' מגילה. וכדי להקל על המעיין אציגה כאן פרש"י דשם במעט תוס׳ ביאור במה שלא פירש רש"י להדיא. וז"ל רש"י שם אלהים ברא בראשית. שלא יאמר בראשית שם הוא ושני רשויות יש ראשון ברא השני:

ויאמר כו'. בקרא כתיב נעשה אדם בצלמינו כדמותינו. והם כתבו אעשה לשון יחיד שמכאן פקרו המינין האומרים שתי רשויות יש דכתיב נעשה ומה שדרשו חז"ל ללמד שלא ימנע הגדול לשאול עצה מן הקטן לא יקבל מהם:

ויכל כו׳. בקרא כתיב ויכל ביום השביעי והם שינו וכתבו ויכל בששי שלא יאמר א"כ עשה מלאכה בשבת דהא כתיב ויכל ביום השביעי והוא לא יקבל מדרש חכמים שדרשו בו מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת באה מנוחה וזה גמרו:

זכר ונקבה בראו. ולא כתבו בראם דמשמע שני גופין ברא כל אחד זכר ונקבה שני פרצופין לכך כתבו בראו שכך נברא אדם בפני פרצופין:

הבה ארדה. בקרא כתיב הבה נרדה והם כתבו ארדה ורש"י לא פירש כאן. אכן הטעם פשוט דמש"ה לא כתבו נרדה שלא יאמר שתי רשויות יש ודרש חכמים ללמדך דרך ארץ כמ"ש רש"י בחומש לא יקבל מהן:

ותשחק בקרוביה לאמור. ט"ס וכצ"ל ותצחק שרה בקרוביה. ולא כתבו בקרבה שלא יאמר על אברהם לא הקפיד דכתיב ויצחק אברהם בלבו ועל שרה הקפיד לכך כתבו בקרוביה לומר אברהם בלבו והיא אמרה בקרוביה:

כי באפם הרגו איש. ט"ס הוא דהא בקרא כתיב כן. וכצ"ל כי באפם הרגו שור שלא יאמר רצחנים היה אבותיכם שהרי אביהם מעיד עליהם שהם הרגו איש לכך נתנו שור שלא היה חשובין בעיניו אלא כבהמות ולא הקפיד על הבהמות:

ויקח משה כו׳ נושאי בני אדם כצ"ל וכ"ה בגמרא. ולא כתבו על החמור אלא נושא בני אדם דמשמע גמל שלא יאמר משה רבכם לא היה לו סוס או גמל:

ומושב ב"י כו'. בקרא כתיב אשר ישבו במצרים והם כתבו במצרים ובשאר ארצות. שלא יאמר שקר כתוב בתורה שהרי קהת מיורדי מצרים היה וכשאתה מונה שמתיו של קהת ושנותיו של עמרם ושנותיו של משה כולן אינן מגיעין לד׳ מאות שנה כ"ש שהרבה משנות הבנים נבלעין בתוך שנות האבות אלא שמנה הכתוב מיום שנגזרה גזירת גלות מצרים בין הבתרים ומשם עד שנולד יצחק שלשים שנה ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ד׳ מאות שנה צא מהם ששים של יצחק ומאה ושלשים שהיה יעקב כשבא למצרים נשארו מאתים ועשר וכן היתה הגזירה כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ולא נאמר במצרים אלא בארץ לא להם וכשנולד יצחק היה אברהם גר בארץ פלשתים ומאז עד שיצאו ממצרים נמצא יצחק וזרעו שהן זרעו של אברהם גרים ושלשים של קודם לכן לא נמנה בגזרה דהא זרעך כתיב:

ואל זאטוטי כו׳. נראה לי שכצ"ל וישלח את זאטוטי ב"י ואל זאטוטי בני ישראל וכ"ה במגילה ולא כתבו וישלח את נערי בני ישראל אלא זאטוטי שהוא לשון חשיבות אבל נערי לשון קטנות. ויאמר גרועים שלכם שלחתם לקבל פני השכינה. ומשום דכתבו בתחלה זאטוטי מש"ה באותה פרשה דכתיב ואל אצילי ב"י לא שלח ידו. לא כתבו אצילי אלא כתבו כשמם הראשון זאטוטי. וצריכין לומר דגמרא דהכא קחשיב הני תרי שינוים וישלח את זאטוטי ואל זאטוטי לחד שינוי דאל"כ י"ד הם ובגמרא דהכא קאמר י"ג דברים שינו:

לא חמד כו׳. בקרא כתיב לא חמור אחד מהם נשאתי והם כתבו לא חמד. שלא יאמר חמר לא לקח אבל חפץ אחר לקח:

את צעירת הרגלים. בתורה כתיב את הארנבת ובמקום הארנבת כתבו צעירת הרגלים לפי שידיה קטנות וקצרות מרגליה. והטעם מפורש שם בגמרא לפי שאשתו של תלמי ארנבת שמה שלא יאמר שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה:

אשר חלק כו' להאיר לכל העמים כו׳. עירוב פרשיות יש כאן דשני פסוקים הן (בדברים ד׳:י״ט) כתיב אשר חלק ה׳ לכל העמים והם כתבו להאיר לכל העמים שאל"כ יאמר בן נח מותר בעבודת כוכבים ומדרשו להחליקן מן העולם כדי לטורדן. ועוד כתיב (דכרים יז) ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי והם כתבו אשר לא צויתי לעבדם. שאם לא היו כותבין רק אשר לא צויתי משמע אשר לא צויתי שיהיו ויאמר א"כ אלהות הן שע"כ נבראו לכן כתבו אשר לא צויתי לעבדם. גם בזה צריכין לומר דהני תרי חשיב לחדא. כיון דמענין אחד הן דאל"כ י"ד הויין: