נחלת יעקב על מסכת סופרים א:ב

שאל אחד את ר"י כו׳. הלשון דהכא מגומגם קצת. ומבואר יותר במסכת שבת דף ק"ח והכי איתא שם שאל בייתוסי אחד את ר׳ יהושע הגרסי מניין שאין כותבין תפילין על עור בהמה טמאה דכתיב למען תהיה תורת ה׳ בפיך מן המותר בפיך. אלא מעתה על גבי עור נבילות וטריפות אל יכתבו א"ל אמשול לך משל כו׳ אלא מעתה יאכלו א"ל התורה אמרה לא תאכלו כל נבלה ואת אמרת יאכלו. א"ל קאלוס. ופרש"י ואחד הרגו מלך. ואלו בוראן הרגן. קאלוס. משובח הטעם עכ"ל והנה לגירסת הש"ס דשם ממילא יתבארו הטעיות שנפלו בהלכה זו. ואין להקשות דהא תינח במתו מאליהן שייך שפיר שהרגו מלך. ואכתי בנחורות ובעקורות מא"ל למה יהא מותר לכתוב עליהן כבר כתבו תוספות שם במסכת שבת וז"ל כיון דמתו מאליהן שרי אם כן מן המותר בפיך לאו דוקא אלא מהמין המותר בפיך:

ואין חוששין כו׳ עורות לבובין. מפורש במסכת ע"ז פרק אין מעמידין איזהו עור לבוב כל שקרוע נגד הלב וקדור כמין ארובה והיו עושין כן לשם עבודת כוכבים. והטעם דלא חיישינן לעורות לבובין נ"ל משום דהוי מיעוטא נגד שארי בהמות ולמיעוטא לא חיישינן: