נחלת יעקב על מסכת סופרים א:יד

פתוחה שעשאה סתומה. הלכה זו הביאו תוס׳ בפרק הקומץ והרא"ש בהלכות ס"ת סימן י"ב ויש בזה מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש בצורת סתומה ופתוחה ועיין בב"י בטוי"ד סי׳ ער"ה. ומכל הפוסקים נראה דגמרא דהכא סבר דפתוחה צריך להיות פתוחה בתחלת שיטה דהיינו שצריך לשייר בתחלת שיטה כדי שלש אותיות ואח"כ מתחיל לכתוב וא"כ היא פתוחה מתחלתה. וצורת הסתומה יניח באמצע השיטה פנוי כדי שלש אותיות ומתחיל לכתוב בסוף אותה השיטה לפחות תיבה אחת. וה"ה אם השלים בסוף השיטה והניח כל שיטה שתחתיה פנויה והתחיל לכתוב מתחלת שיטה שלישית זהו נמי סתומה כמ"ש הרא"ש סי׳ י"א ועפ"ז יובנו סיפא דהלכה זו בסי׳ ג׳:

שם של שלש אותיות. ר"ל כדי לכתוב תיבה של שלש אותיות. אבל אנן קי"ל דבעינן שלש תיבות של שלש אותיות וכ"כ הרמב"ם כמו אשר אשר אשר וכ"כ בש"ע י"ד סי׳ ער"ה. והב"י מביא בשם מ"ס שלש תיבות של שלש אותיות אכן כל שאר הפוסקים שהביאו הלכה זו הביאה כמ"ש לפנינו שם אחד משלש אותיות:

גמר כל הפרשה כו'. זהו קאי אסתומה אם סיים הפרשה בסוף השיטה שבסוף הדף ישייר בדף השני שיטה עליונה פנוי ומתחיל לכתוב בתחלת שיטה שנייה וזהו נקרא נמי סתומה כמ"ש לעיל סי׳ א׳. ואם שייר בשיטה אחרונה כדי לכתוב שלש אותיות וא"כ יש למטה שיעור סתומה מתחיל מלמעלה ואינו צריך להניח שיטה עליונה פנוי. ויש לתמוה למה השמיט הב"י בש"ע דין זה דאם סיים בסוף הדף כיצד יעשה הלא הרא"ש והטור הביאה הלכה זו ואין חולק עליה ונלע"ד לפי שכתב הב"י בש"ע סי׳ ער"ה סעיף ב׳ וז"ל בצורת פתוחה וצורת סתומה יש מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש וירא שמים יוצא את כולם ויעשה בענין שבפרשה פתוחה יסיים פרשה שלפניה באמצע שיטה וישייר בסופה חלק כדי תשעה אותיות (והיינו פתוחה לשיטת הירושלמי אבל לא לדעת גמ׳ דהכא ועיין בב"י בטור) ויתחיל לכתוב בראש שיטה שתחתיה ובפרשה סתומה תמיד יסיים פ׳ שלפניה בתחלת שיטה ויניח חלק כדי ט׳ אותיות ויתחיל לכתוב בסוף אותה שיטה עצמה ולא ישנה לעשות צורה אחרת לא לפתוחה ולא לסתומה ובהכי הוי כשר בין להרב"ם ובין להרא"ש עכ"ל הש"ע. ובזה כבר נכלל שלא יסיים פרשה סתומה בסוף השיטה שבסוף הדף. דהא אם סיים בסוף הדף ומניח שיטה עליונה מדף שני חלק ומתחיל לכתוב משיטה שנייה זהו צורת סתומה להרא"ש ולהרמב"ם זהו צורת פתוחה וא"כ הסופר צריך לכוין שלא יעשה כן ומש"ה לא כתב בש"ע דין זה: