נחלת יעקב על מסכת סופרים א:יג

צדוקי. אין הטעם של כל אלו שווין כדאיתא במסכת גיטין דף מ"ה ע"ב דגבי צדוקי הטעם משום דאדוק בע"ז ומסתמא כתבו לשם ע"ז וגבי מסור הטעם לפי שפרק מעליו עול מצות וגבי עבד ושוטה וקטן הטעם משום לפי שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה אינה בכתיבה והנהו תלתא ליתא בקשירה דהוי מ"ע שהז"ג והכי איתא להדיא בגיטין דף מ"ה. ומ"ש הכא גר צ"ל ע"כ דמיירי בגר שחזר לסורו שלא מחמת יראה דאי עדיין גר הוא למה יפסל מלכתוב ואי שחזר לסורו מחמת יראה איתא להדיא בגמרא דכשר וכ"כ בש"ע סימן רפ"ח אע"כ דמיירי בגר שחזר לסורו שלא מחמת יראה דבזה איתא להדיא בגיטין דגרע מעובד כוכבים. והמרדכי כתב בהלכות קטנות הא דקתני הכא גר מיירי בגר תושב הטעם אכתוב לקמן בהלכה זו סי׳ ב׳:

אל יקרא בו. זהו לא קאי רק על עבד ושוטה וקען אבל גבי צדוקי קי"ל דישרף. ואפשר ליישבו כמ"ש הט"ז בסי׳ רפ"א על הא דכתב הטור נמי גבי צדוקי אין קורין בו. וכתב עליו הט"ז דקמ"ל אפי׳ בביתו אין קורין בו אפילו ביחידות דלמא אתא לאכשורי בציבור. והא דנקט הכא ס"ת לאו דוקא ס"ת אלא אפי׳ תו"מ נמי פסולין בכתיבת כל הני דהא עיקר הלימוד דוקשרתם וכתבתם כתיב גבי תו"מ ואדרבה כתב הדרישה דמדברי הרי"ף והרא"ש נראה דעבד ואשה וקטן פסולין דוקא בתו"מ ולא בס"ת. והא דנקט הכא ס"ת צ"ל לרבותא נקט אפי׳ בס"ת פסולין. והב"י בסי׳ רפ"א הביא בשם מסכת סופרים דממזר נמי פסול לכתוב וכ"כ המרדכי בשם מ"ס וכתב שם הטעם לפי כשמגיע לפסוק לא יבא ממזר בקהל ה׳ נחפז ואינו כותב האזכרה לשמה ואפי׳ אמר נתכוונתי אנן סהדי שלא נתכוון וכן בגר תושב כשמגיע לפסוק לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשערך כו׳ כי עם קדוש אתה לה׳ אלהיך. אבל הש"ך בס"ק ח׳ הקשה על טעם זה אמאי כל הס"ת פסול לא לפסול רק אותה יריעה וכתב הש"ך טעם אחר כמו גבי עבד ואשה וקטן ה"נ לפי שיש כמה מצות דג"ת וממזר אינן חייבין ומש"ה פסולין. עכ"פ מכל הלין מוכח שחסר הכא בהלכה זו תיבת ממזר. ובאגודה העתיק הלכה זו וקחשיב נמי ממזר:

זה הכלל. ובאגודה גרס הכי זה הכלל כל מי שאינו מוציא הרבים ידי חובתן אם כתבו לא יקרא בו ע"כ וגי׳ זו נכונה יותר מגי' דהכא: