נחלת יעקב על מסכת סופרים א:י

וי"א לא דברו כו׳. הלשון תמוה מאוד. ונ"ל דת"ק סכר דבכל התורה אסור לשנות ולכתוב תיבה של תרגום במקום עברית והיש אומרים סברי דוקא בשתי תיבות הללו אין רשאי לשנות כגון במקום גלעד לא יכתוב יגר שהדותא וכן במקום יגר שהדותא לא יכתוב גלעד וע"ז אמרו הטעם שהן שתי לשונות של עברי ותרגום ר"ל שהתורה הקפידה על זה לפי שלבן קרא לו יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד מש"ה אסור לשנות אבל שארי תיבות של עברי שכתב במקומם תרגום או בעזרא ודניאל שכתב עברי תחת תיבות של תרגום לא פסל בדיעבד. ואמת ראיתי טעם נכון במהר"ם אלשיך פרשת ויצא למה הקפיד יעקב לקרותו גלעד ולבן יגר שהדותא ע"ש לכן בזה דוקא יש להקפיד שלא לשנות. ומה שיש הפסק נקודה בגמרא דהכא בין תיבת עברית לתיבת ותרגום טעות המדפיסים היא ותיבת ותרגום קאי אדלעיל וכן צ"ל שהן שתי לשונות של עברית ותרגום. עברית שכתבו תרגום ותרגום שכתבו עברית אל יקרא בו ומלתא באפיה נפשיה היא ואע"ג דכבר תנא ליה ברישא דברייתא אפשר לומר דברישא אשמועינן דאין כותבין ובסיפא אשמעינן דאם כתב תרגום במקום עברי או איפכא לא יקרא בו. כל זה כתבתי ליישב גירסת הספרים שלפנינו. אבל ראיתי בספר אגודה שהביא הלכה זו וגרס הכי. כל התורה כולה עברית היא אלא שיש בה דברים של תרגום כגון יגר שהדותא עברית שכתבו תרגום או תרגום שכתבו עברית אל יקרא בו עכ"ל ולהך גי׳ עולה הכל על נכון בלי דוחק:

יגר שהדותא גלעד. וחבירו. הלשון וחבירו לא יתיישב שפיר דהא לא מצינו בתורה תיבה של תרגום רק תיבת יגר שהדותא ואפשר דקאי על תרגום של ירמיה יו"ד דכתיב כדנא תימרו להון או תרגום של דניאל ועזרא. רק לפ"ז קשה לישנא דאל יקרא בו וצ"ל לצדדין קתני דאל יקרא בו קאי אס"ת ותיבת וחבירו קאי על דניאל ועזרא:

האזינו שמים שעשאה שירה כו' עד סוף הלכה. ידועה שיש חילוק גדול בין כתיבת שירת הים לשירת האזינו כמבואר בטוי"ד סימן ער"ה שכתב בשם אביו הרא"ש ז"ל וזה לשונו שירת הים כותבין שיטה הראשונה כדינה ושאר כל השיטות מניחין באמצע הראשונה ריווח מעט ושתחתיה כתוב באמצע וחלוק בב' מקומות ונמצא השיטה חלוקה לשלשה ונמצא ריוח כנגד הכתב וכתב כנגד הריוח וזה צורתה ובט"ז סי׳ ער"ה נדפס צורת שירת הים בשיבוש [ולפנינו הוא מתוקן] אלא כמ"ש וכ"כ האור תורה וכן נמצא בספרי תורות שלנו. וגבי שירת האזינו כתב הטור בסי׳ הנ"ל וז"ל בצורת שירת האזינו מפורשת במסכת סופרים באמצע כל שיטה ריוח כשיעור פרשה סתומה ונמצא כל שיטה חלוקה לשתים עכ"ל הטור. ומ"ש שצורתה מפורשת במסכת סופרים אין כוונתו להלכה זאת דבהלכה זו לא מצינו צורתה אמנם כוונת הטור על פרק י"ב הלכה ט׳ ממסכתא זאת דשם מבואר דצריך לכתוב אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה. מבואר שם התחלת כל שיטה ומנין שיטותיה. ועפ"ז מבואר רישא של הלכה זו הא דקתני האזינו שמים שעשאה שירה ר"ל שכתב שירת האזינו כצורת שירת הים שכתב אריח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג אריח ובאמת בשירת האזינו צריך לכתוב לבינה ע"ג לבינה ואריח ע"ג אריח ושירה שעשאה האזינו ר"ל שכתב צורת שירת הים כצורת שירת האזינו פסול. אבל במסכת שבת גרסינן הכי כתבה כשיר שכתב שירה כיוצא בה פסולה ר"ל שכתב התורה בצורת השירה או שכתב השירה כשאר ס"ת פסול. אמנם היא היא דאם כתב שירת הים כשירת האזינו או איפכא נמי פסול:

רצוף שעשאה מסורג כו׳. גם בזה צריכין למודעי ששירת הים צריכין לכתוב בשלשים שיטין כדלקמן פרק י"ב הלכה י"א ושירת האזינו צריכין בשבעים שיטין ושם מבואר בתרוייהו איזה תיבה צריך להיות בתחלת שיטה ואיזה בסופה גם הרמב"ם כתבה בהלכות ס"ת ומבואר היטב בספר אור תורה. ואותן התיבות שצריכין להיות סמוכין להדדי היינו רצוף דהכא ואותן תיבות שצריכין להיות נפרדין מחבריהם היינו משורג דהכא והוא מלשון סירוגין ובטור י"ד קרי ליה פיזור. וזהו דקתני הכא רצוף שעשאה מסורג היינו התיבות שצריכין להיות סמוכין כתב נפרדין או איפכא פסול. והא דקתני או שעשה המסורג שלא כהלכתו ר׳"ל אף שכתבו מסורג רק ששינה בסירוג עצמה כגון התיבה שהיה ראוי לכתוב בסוף שיטה הראשונה כתב בתחלת שיטה שנייה וכן בשאר שנוים דאיתא לקמן פרק י"ב בכל אלו לא יקרא בו. איברא הא דקתני הכא שאם שינה במסורג עצמה פסול לא קי"ל הכי. אלא כמ"ש הטור בסי׳ ער"ה וכ"כ הב"י שם בש"ע סעיף ג׳ כתב השירה כשאר הכתב פסול ודוקא שכתב השירה כשאר כתב בלא פיזור אבל אם שינה בפיזור ממה שנהגו לא פסול ובלבד שיהא אריח ע"ג לבינה. ואפשר הא דקתני הכא רצוף שעשאה משורג כו׳ ר"ל שכתב בשירת הים אריח ע"ג אריח ובשירת האזינו כתב אריח ע"ג לבינה והיינו נמי שינה במסורג עצמה מש"ה פסול ולא יקרא בו. רק לפי זה קשה היינו רישא האזינו שעשאה שירה וכו':