נחלת יעקב על מסכת שמחות ט:ו

אינו מבדיל קמי שפה. כך הגרסא כגמרא ופי' רש׳׳י שם מגומגם קצת אבל מבואר יותר בנ"י וז"ל מבדיל קמי שפה שהאימרא שעושין סביב לבית הצואר צריך שתהא קרוע כדי שיהא הקרעים נראין כשנים. אבל בשאר מתים א"צ להבדיל קמי שפה וכ"כ הטור על כל המתים רצה מניח שפת הבגד שלימה וקורע מהשפה ולמטה ועל אביו ואמו צריך לקרוע כל השפה:

של תפלה. כצ"ל קרע של תיפלות וכ"ה בגמרא ופי׳ רש"י כלומר שאינו יוצא ידי קריעה:

ותוספתו כל שהוא. הכי איתא במ"ק דף כ"ו ופי׳ רש"י שאם כבר קרע ואח"כ אירעו אבל אחר מוסיף על קרע הראשון וסגי בכל שהוא ולא בעי לקרוע טפח כמו בתחלה עד הטיבור. צ"ל עד הטבור ומיירי לענין הוספה שאם תכפוהו הרבה אבילות זה אחר זה מוסיף על כל אחד כל שהוא עד שמגיע לטבור ואז מרחיק שלש אצבעות מן הצד וקורע והכי איתא במ"ק דף כ"ו ולקמן בהך פרק:

הקטנים אחרים קורעין להן. במ׳׳ק דף כ"ו גרסינן מקרעין לקטנים מפני עגמת נפש פרש"י לא שהקטנים חייבין באבילות אלא מפני עגמת נפש כלומר כדי שיבכו הרואין:

הקורע לשם כבוד. פי׳ שאינו מחויב מן הדין לקרוע כגון שקרע על חכם שמת מותר לשלול מיד והכי איתא במ"ק דף כ"ה חכם כיון שהחזירו פניהם מאחורי המטה שוללין מיד וע"ש בתוס' שפירשו פי' אחר. וכן משמע בב"י סימן ש"מ דווקא על חכם שאינו רבו מותר לשלול מיד וכ"כ בשו"ע:

אפיקרסין כו׳. במ"ק דף כ"ב איתא אפרקסותו אינו מעכב את הקריעה פרש׳׳י סודר שעל ראשו אינו חייב לקרוע והטור כתב פי' אחר שהוא בגד התחתון שמקבל הזיעה וכן משמע במסכת דרך ארץ בפ' הנכנס למרחץ שהוא בגד התחתון: