נחלת יעקב על מסכת שמחות ט:טו

קרע ע"ז בפני עצמו. משמע אפי' באביו ואמו חייב לקרוע על כל אחד בפ"ע. אבל בגמ׳ לא משמע הכי והכי תניא בדף כ"ו מת אביו מתה אמו מת אחיו מתה אחותו קורע קרע אחד לכולן ר"י בן בתירא אומר על כולן קרע אחד ועל אביו ואמו קרע אחד ע"כ משמע יוקא כשמת אחד משאר קרובים עם אביו או אמו חייב לקרוע בפ"ע אבל על אביו ואמו מודה ר"י בן בתירא דקורע קרע א׳ לשתיהן ועיין בטור שהאריך בזה אי אמרינן דריב"ב פליג ארישא נמי או לא:

בישרו אותו שמת בנו וקרע. תיבת וקרע הוא מיותר ויש בהלכה זו עירבוב דברים ונראה שכן צ׳׳ל משקרע בישרו אותו שמת בנו ה"ז קורע והולך עד שמגיע לטבור הגיע לטבור ה"ז מבדיל בין הקרע ג׳ אצבעות וקורע עד שנתמלאו לפניו נתמלאו לפניו הופך הקרע לאחוריו וקורע. וכן מוכח מגמ׳ דף כ"ו ופרש"י שם מרחיק ג׳ אצבעות בצד אותו קרע וקורע נתמלאו לפניו מחזירו לאחוריו וחוזר וקורע לפניו: