נחלת יעקב על מסכת שמחות ז:טז

כיצד לאלמנה כו׳. הלכה זו משובשת מאד ועוד שהעיקר חסר שאין מפרש לענין מאי הוי שלשים יום לאלמנה דהא עלה קאי ואקדים גמ' דכתובות נותנין לבתולה י׳׳ב חודש משתבעה הבעל לפרנס עצמה. וכשם שנותנין לאשה כך נותנין לאיש לפרנס עצמו. ולאלמנה שלשים יום. ופרש"י לבתולה נותנין י"ב חודש להכין עצמה בתכשיטין. ולאיש נותנין כדי לפרנס עצמו בצרכי סעודה וחופה. ולאלמנה ל׳ יום שאינה טורחת כ"כ בתכשיטים שכבר יש בידה ותו איתא התם במתני׳ הגיע הזמן ולא נשאו אוכלת משלו ואוכלת בתרומה ופרש"י ולא נשאו שהבעלים מעכבין אוכלת משלו ואם כהן הוא אוכלת בתרומה דמשעה שהגיע הזמן חייב במזונותיה ע"כ. ומעתה יובן כמה שגיאות נפלו בהלכה זו וכצ"ל כיצד לאלמנה נותנין לה ל׳ יום לפרנס עצמה. וכשם שמתנין לאשה כך נותנין לאיש היא תובעתו והוא מעכבה אוכלת משלו ואוכלת בתרומה. וזהו דקתני הוא תובעה והיא מעכבתו מיותר דאם היא מעכבתו מ׳׳ט תהא אוכלת משלו. ויותר נראה לקיים גירסא שלפנינו ע"פ דאיתא שם דף נז ע"ב המארס את הבתולה בין שתבעה הבעל והיא מעכבת ובין שתבעה היא והבעל מעכב מתנין לה י"ב חודש משעת תביעה. וא"כ י"ל לענין אלמנה נמי דינא הכי בין שהוא תובעה והיא מעכבתו כו׳ נותנין לה ל׳ יום משעת תביעה: