נחלת יעקב על מסכת שמחות ז:יב

כיצד ליפת תואר כו׳. ט"ס יש כאן וכצ׳"ל כיצד ליפ"ת וחשקת בה ולקחת לו לאשה וגלתה את ראשה ועשתה את צפרניה מגלחת ראשה ומעברת צפרניה דברי ר"א ר"ע אומר מגדלת כו׳ וכ"ה במסכת יבמות דף מ"ח ע"א. ועיקר פלוגתייהו בקרא דעשתה את צפרניה דר"א סבר דהוי פירושא לשון העברה שמעברת צפרניה ור׳׳ע סבר דהאי ועשתה הוי פירושא לשון גידול שתגדל את צפרניה:

ר"א אומר נאמר מעשה בראש. בגמ' דיבמות גרסי׳ הכי נאמר עשיה בראש פרש"י כלומר נאמר שם תיקון מצוה בראש דכתיב וגלחה וכו׳ מה מעשה האמור בראש נטילת שער אף מעשה האמור בצפרנים נטילת צפרנים ור"ע יליף הכי מה מעשה האמור בראש ניוול מטילת שער הוי ניוול אף מעשה האמור בצפרנים היינו גידול צפרנים דהוו ניוול:

לא עשה את רגליו. פרש"י לא עשה את רגליו לא קצץ צפרני רגליו. ולא עשה את שפמו לא גילח שער שפמו אלמא עשיה קרי להעברה וזהו ראיה לדברי ר"א:

ראיה לר׳׳ע כו׳. במסכת יבמות כל זה ליתא. אבל במדרש ילקוט פרשת כי תצא הובא מאמר זה וגרס הכי ד׳׳א שעריה כנשרין והנה הלשון דבר אחר אין לו שחר ועיין בזית רענן שדחק עצמו ליישב אבל לפי גרסא להכא שמביא מזה ראיה לר"ע א׳׳ש והכי פירושו דשם איירי בנבוכדנצר כשנתקיים הנבואה עליו ונעשה כחיות כשדה וכתיב בהא שעתא מלתא ספית על נבוכדנצר ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גישמיה יצטבע עד די שעריה כנשרין רביה וטפרוהי כצפרין הרי שהכתוב מגנה אותו בגידול צפרנים א"ב מוכח דגידול צפרנים הוי ניוול וה"נ הך ועשתה צפרניה היינו גידול צפרנים:

ואת אמה וודאי. כלומר אביה ממש ואמה ממש ור"ע סבר דאין אביה ואמה האמורים כאן אלא עבודת כוכבים וכתבו תוס׳ ביבמות דלמסבר קראי פליגי א"נ נ"מ אם מתו אביה ואמה או נתגיירו:

ירח זה ירח כו'. מכאן עד בד"א כולו משובשת ויש בזה טעיות רבות והגרסא האמיתית היא כך. ירח ימים ירח שלשים יום רשב"א אומר תשעים יום ירח שלשים ימים שלשים ואחר כן שלשים והכי איתא ביבמות דף מח ע"ב. והא דקתני הכא ושאר כל הנשים שלשה חדשים מלתא אחריתא היא וה"ק אע"ג דהכא איכא למ"ד דמותר ביפ"ת לאחר ל׳ יום אבל בשאר כל הנשים שמתו בעליהן צריכין להמתין מלהנשא לאחר עד שלשה חדשים כדי לידע אס הוא בן שבעה לראשון או בן תשעה לאחרון כדאמרינן ביבמות. ובדוחק אפשר ליישב גירסא שלפנינו וה"פ ירח זה ירח כלומר סתם ירח שלשים יום. ופאר כל הגשים שלשה חדשים. אע"פ שיפ"ת מותרת לאחר ל׳ יום אבל בשאר כל הנשים בעינן שלשה חדשים. דברי ר׳ רע"א ובכתה את אביה ואת אמה ירח הרי אחד. ימים משמע עוד חודש הרי ב׳ חדשים ואח"ב תבוא אליה ובעלתה לרבות חודש השלישי הרי ג׳ חדשים והיינו כדעת רשב"א בגמרא דיבמות:

בד"א כו׳. ר"ל אם אינה רוצה להתגייר הא דפליגי אי מותר בה לאחר ל׳ יום או לאחר ג׳ חדשים אבל אם רוצה להתגייר מותר בה מיד לאחר טבילה ושחרור:

רשב"א כו׳. ט"ס הוא וכצ"ל רשב"א אומר אע"פ שלא קבלה עליה להתגייר כופה ומטבילה לשם שפחות וחוזר ומטבילה לשם שחרור ומשחררה ומותר בה מיד והכי אמרי׳ בהדיא ביבמות דף מז ע"ב:

וכל כך למה. קאי אדלעיל לרשב"א דס"ל דצריך להמתין שלשה חדשים ולמה כך ע"ז אמר כדי שלא יתערב זרע קודש כו׳ דג׳ חדשים הוא שיעור הבחנה ואם היא מעוברת מעובד כוכבים ידעינן אי הוי מעובד כוכבים. או מישראל והכי איתא להדיא במדרש ילקוט פרשת כי תצא. ועוד י"ל דקאי אעיקר מלתא למה החמירה התורה שתהא בוכה את אביה ואמה ועשתה את צפרניה וכל הדברים האמורים לעיל למה כך ע"ז אמר כדי שלא יתערב זרע קודש בעמי הארצות דהיינו שלא יהא ישראל נושא עובדת כוכבים ומש"ה החמירה התורה לעשות בה כל המעשים האמורים בענין אולי תתגנה עליו ולא ישאנה והך פי׳ השני נראה יותר דלפי' הראשון קשה א"כ כשרצתה להתגייר אמאי מותר בה מיד דהא בעינן הבחנה אע"כ כאן לא חששה התורה להבחנה והא דקתני כדי פלא יתערב פירושו כמ׳׳ש בפי׳ השני:

מוטב כו׳. כצ׳׳ל וכ׳׳ה בקדושין דף כא מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטה ואל יאכלו בשר תמותות נבילה פרש"י מוטב שיאכלו בשר שחוטה אע"פ שהיא מסוכנת ואל יאכלו בשר נבילות וכצ"ל כאן. וה"פ כיון דחסה התורה שלא יתערב זרע קודש בעמי הארצות א"כ למה התירה התורה כלל יפת תואר ע"ז משני מוטב שיאכלו כו׳ כלומר לא דברה התורה אלא כנגד יצה"ר שאם לא התירה התורה ישאנה באיסור וכפרש"י בחומש פ׳ כי תצא ובקדושין דף כא: