נחלת יעקב על מסכת שמחות ה:ה

מרביצין שדה לבן שלא לזורעה. הלשון שלא לזורעה מגומגם ובגמרא גרסי׳ הכי ומרביצים את שדהו משתגיע עונת מים שלו פרש"י כשהגיע זמנו להשקות שדה שכך היו נוהגים כל אחד ואחד משקה כל השדות שבבקעה איש יומו או שבוע אחד ר"י אומר אף זורעין לו שדה ניר ושדה העומדת לפשתן פירש רש׳׳י שאם לא תזרע עכשיו מכאן ואילך אינה ראוי לפשתן אמרו לו אם לא תזרע בבכיר תזרע באפיל אם לא תזרע פשתן תזרע מין אחר ע"כ. ועפ"ז יובן כל הלכה זו. ותיבת שלא לזורעה דקתני הכא מיותר. או שכצ׳׳ל מרביצין שדה לבן שלו לזורעה. ואפשר לקיים גירסא שלפנינו ע"פ מ׳׳ש הטור סי׳ ש"פ על הא דקתני מרביצין לו שדהו כו׳ פי׳ הרמב"ן דהך השקאה מיירי בהשקאה מועטת שעושין לשדה לבן קודם זריעה לזורעה מיד בזמנה ודבר האבוד הוא שאם אין מרביצין אותה בעונתה באין ימות הגשמים ושוב אינה נזרעת בשנה זו אבל אם היא זרועה אסור להשקותה. ורבינו יצחק פי׳ דמיירי אפי׳ זרועה ולא משום פסידא דזרעים דלא שרינן להשקות אלא בית השלחין אלא משום פסידא דמיא שהמים חלוקין לבני הבקעה כל אחד ואחד יומו עכ"ל הטור. וא"כ י"ל ברייתא דהכא ס"ל כפי' הר"י שהביא הטור ומשו"ה דייק שלא לזורעה ר"ל אע"פ שאין רוצה לזורעה שדהו לפי שכבר נזרע אפ"ה מותר להשקותו משום פסידא דמיא וזהו ממש כשיטת הר"י:

ברביעית. כצ"ל ברביעה ר"ל משתגיע עונת המים:

וחכ"א לא זרעה פשתן כו׳. אתרוייהו פליגי אפשתן קאמרי דיוכל לזרוע מין אחר ומאי דשרי ת"ק לרבץ שדהו אמרי רבנן אם לא זרעה בשבת זה יזרענה בשבת אחרת: