נחלת יעקב על מסכת שמחות ה:יב

מנודה לא קורא כו׳. יש לתמוה דבמסכת מ׳׳ק דף ט"ו קתני איפכא מנודה קורא וקורין עמו שונה ושונין עמו. לכן נ"ל שיש כאן ט"ס וחסר בבא אחת וכן צ"ל מנודה קורא וקורין עמו שונה ושונין עמו מוחרם לא קורא ולא קורין עמו לא שונה ולא שונין עמו וכן הגי׳ בגמרא. והתם מפרש נמי מה מנודה ומהו מוחרם כשאינו רוצה לשלם לחבירו או שעשה אפקירותא מנדין אותו לאלתר (שאומרים פלוני יהא בנידוי) ושונין לאחר למ"ד יום כלומר אם לא ציית עד שלשים יום מנדין אותו עוד פעם אחת ומחרימין לאחר ששים יום (שאומרים פלוני יהא בשמתא) ועיין בטור ובב"י סימן של"ד ואפשר ליישב גירסא שלפנינו ע"פ מ"ש הב׳׳י בסי' הנ"ל וז"ל כתבו בקונדריסיס הא דמנודה מותר בד"ת ה"מ לממונא אבל למילי דשמיא אסור לקרות בתורה אבל אינו נראה כן מדברי הפוסקים שסתמו דבריהם ולא חילקו עכ׳׳ל הב"י ולפ"ז י׳׳ל ברייתא דהכא ס"ל כדעת הקונדריסיס ומיירי כאן שנידוהו למילי דשמיא ומש"ה קתני לא קורא ולא קורין עמו כו׳. אכן לפ"ז קשה למה השמיט גמרא דהכא הדין של מוחרם ועוד דה"ל לפרש דמיירי דוקא בנידוהו למילי דשמיא אלא מחוורתא כמ׳׳ש שנשמט כאן הדין של מותרם והמדפיסים טעו וכתבו הדין של מוחרם גבי מנודה: