נחלת יעקב על מסכת שמחות ד:יז

אפי׳ הן פסולין. הרי"ף כהלכות טומאה וילפינן מדכתיב לבנו ולבתו מכל מקום וכ"ה במתניתין דיבמות דף כ"ב מי שיש לו בן מ"מ ובנו הוא לכל דכר ומסקינן למאי הלכתא הוי בנו ליורשו ולטמא לו וכן קתני התם גבי אחיו:

נתינים וממזרים. כגון שכהן נשא ממזרת או נתינה וקי"ל כל מקום שיש קדושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום וא"כ הולד הוא ממזר או נתין:

אחיו ואחותו נתונין כו׳. כגון כהן כשר שנשא אביו אשה אחרת והיא ממזרת או נתינה והולד ממנה ג"כ ממזרת או נתין והוא אחיו של כהן כשר:

מן השפחה כו'. אמרינן כמה פעמים כש"ס דהולד כמותה ולא הוי בנו וביבמות ילפינן מקרא:

ממקום אחר. לא אדע מהו הדבר אחר והרי"ף והרא"ש הביא ברייתא זו ולשון זה לא הביאו ואפשר שכוונתו על מי שפירש עצמו מדרכי צבור וכ"כ בש"ע סי׳ שע׳׳ג מי שפירשו אבותיו מדרכי צבור אין מטמא לו דכתיב בעמיו בזמן שעושה מעשה עמיו: