נחלת יעקב על מסכת שמחות ד:יד

כבוד השם. צ"ל מפגי כבוד העם ודל מפני כבוד העם מותר לילך אפילו בטמאה הכי איתא להדיא בירושלמי דפרק מי שמתו ובירושלמי דמסכת נזיר אמנם בבבלי במסכת ברכות דף י"ט ע"ב משמע איפכא דקתני התם קברו את המת וחזרו והיה שתי דרכים אחת טהורה ואחת טמאה בא בטהורה באין עמו בטהורה בא בטמאה באין עמו בטמאה מפני כבודו. ע"כ משמע שהכל תלוי באבל אם האבל הולך בטמאה מותר לכהן הבא לנחמו לילך עמו בטמאה מפני כבודו. ואפשר ליישב דהבבלי והירושלמי לא פליגי אהדדי בבבלי מיירי שהאבל הוא ישראל ורשאי לילך באיזה שירצה ומש"ה תניח מלתא באבל שאם הולך בטמאה מותר לכהן ההולך עמו לנחמו נמי לילך בטמאה אבל בירושלמי מיירי שהאבל היא כהן וכן ברייתא דהכא ולכאורה מוכח כן דלעיל בהלכה י"ג קתני כהן הדיוט שהוא מטמא לקרוביו כו' וע"ז קתני הכא היו לפניו ב׳ דרכים וא"כ שהאבל הוא כהן בוודאי לכתחלה אסור לילך בטמאה אלא אם העם הולכין בטמאה לפי שהוא קרוב מותר לו לילך עמהן בטמאה מפני כבוד העם. ובמס׳ כרכות מוקי לה דמיירי כבית הפרס דאי כטומאה דאורייתא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳ אבל כירושלמי מוקי להדיא בטומאה דאורייתא ואפ"ה מותר מפני כבוד העם. ואפשר ליישב דהירושלמי ס"ל כר"ע כהלכה ט"ז אם נטמא בו ביום פטור דמיטמא וקאי וא"כ למ"ש דמיירי הכא בכהן שהיה מטמא לקרובו ובלא"ה טמא הוא ומשו"ה מפני כבוד העם מותר לטמא לכתחלה אפי׳ כטומאה דאורייתא: