נחלת יעקב על מסכת שמחות יד:ח

נמצאת כו׳. מלתא באפיה נפשיה היא והכי איתא בסנהדרין דף מ׳׳ז נמצאת אתה אומר שלש׳ קברים הן פרש"י חלוקין הן בהלכותיהן קבר הנמצא קבר הידוע קבר המזיק את הרבים עכ"ל הש"ם אלא דהכא מפרש להו מיד והתם תני תחלה הכלל והדר מפרש:

קבר הנמצא כו׳. כצ"ל קבר הנמצא מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה. וה"פ קבר הנמצא שבעל השדה לא צוה לקוברו שם ובגזילה נקבר שם מותר לפנותו שלא קנה מקומו פינהו מקומו טהור פרש"י אע"פ שגזרו טומאה על הקברות אפילו כשנטלו משם אבל ע"ז לא גזרו ובהנאה נמי מותר אע"פ דאיסורא דאורייתא הוא דאין תורת קבר עליו עכ"ל הגמרא ורש"י. ובאמת בירושלמי דנזיר גרסינן כמו הכא דקבר הנמצא מקומו אסור בהנאה אבל כבר הגיה בספר פני משה דצ׳ל מקומו מותר בהנאה וכ"ה בתוספתא:

קבר הידוע כו׳. בגמרא גרסינן הכי קבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה. והטעם פשוט כיון דמדעת בעלה נקבר שם כל דיני קבר עליו:

קבר המוחזק כצ"ל קבר המזיק את הרבים מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה פרש"י מפני נזקי רבים שמונח סמוך לדרך ומטמא את המאהילים עליו ניתן רשות לפנותו פינהו מקומו טהור דלא גזרו עליה מפני הנזק מיהו אסור בהנאה דאיסורא דאורייתא היא ולא פקע [ודוקא אם קדם הקבר אבל אם קדם הדרך מקומו מותר בהנאה. ירושלמי סוף נזיר וכ"כ בטוש׳׳ע סי׳ שס׳ד]: