נחלת יעקב על מסכת שמחות יא:ח

מקרובי בעלה. משמע דאפי׳ על שאר קרובי בעלה נמי חייבת לנהוג אבילות ובמ"ק איתא בהדיא גבי מיהו שמת חמיו וחמותו לא אמרו אלא חמיו וחמותו אבל על שאר קרובי אשתו אינו נוהג עמה אבילות. מיהו זה יש ליישב כמ"ש הרמב"ן בספר תה"א דף מ"ו ע"א דדוקא מפני כבוד אשתו אינו נוהג אלא בחמיו וחמותו אבל מסגי כבוד בעלה חייבת להתאבל על כל קרובי בעלה וע"ש שהוכיח כן מל׳ הש"ס אע"ג דגבי אשתו קתני נמי חמיה או חמותה איידי דתני גבי דידיה חמיו וחמותו דהוי דוקא קתני נמי גבי דידה חמיה וחמותה וא"כ לק"מ הכא על הרישא דברייתא אלא בסיפא קשיא דקתני הכא אף הוא שמת חמיו או א׳ מקרובי אשתו וזהו ודאי נגד סוגית הש"ס דמ"ק. מיהו גם בזה לק"מ די"ל בסיפא כמ"ש הרמב"ן שם וז"ל ברישא דוקא קתני דבכל קרובי בעלה נוהגת עמו אבילות וסיפא דקתני קרובי אשתו לומר דבכל קרובים שלה אינו כופה וכי קתני נוהג עמה כדרך שהיא נוהגת עמו אמת חמיו בלבד ולצדדין קתני עכ"ל וסיים שם הרמב"ן ותהא זאת הברייתא סיוע לדעת המחמירין באבלות אשה על קרובים שלו וכ"מ מירושלמי וע"ש יותר ובטור סי׳ שע"ד [ועי׳ בהגר"א יו"ד סי׳ שע"ד ס׳׳ק ז׳]. ועפ"ז אין כאן סתירה מברייתא זו על סוגיא דמ"ק שהבאתי: