נחלת יעקב על מסכת שמחות יא:ב

ואין מניחין את האשה כו׳. מתני׳ במ"ק דף כ"ז אין מניחין המטה ברחוב. פי׳ בחולו של מועד שלא להרגיל את ההספד ולא של נשים לעולם מפני הכבוד. פרש"י לפי ששופעת זיבה. והיינו קרובה לניוול דקתני הכא וכ"כ הטור סי׳ שנ"ה:

בחבר עיר. כלשון הזה הביא הטור סי׳ שנ"ה והרבה פירושים נאמרו בפירוש חבר עיר והנכון לדעתי מה שכתב הפרישה שם וז"ל בערוך ערך חבר מביא כמה מקומות שכתב שם חבר עיר ופי׳ שהוא גדול בעיר אשר יועדו אליו כל הזקנים שנאמר כל אלה חברו כו׳. פי׳ אחר ציבור מקום שמחברין בני העיר להתפלל בו ע"כ וע"ד זה יש לפרש כאן שהיה מנהגן לברך ברחובה של עיר כדלקמן סימן שע"ו וקורין אותה חבר עיר לפי שע"י גדול העיר נתקבצו כולם במקום שהוא עומד שם לפי שכולם נגררים אחריו ולכן קורין הקיבוץ ע"י עכ"ל. והשתא קאמר הכא שאין עולין בחבר עיר על האשה שאין כבוד לגדול העיר לעלות בשביל האשה וכ"פ הש"ך שם וכתב הט"ז אבל פשיטא שכל שארי דברים עושין לאשה כמו לאיש:

רי"א אם יש לה בנים קטנים. כצ"ל אם יש לה בנים קטנים עולין בחבר עיר על האשה. אכן הרמב"ן הביא הלכה זו ולא הביא דברי ר׳ יהודה אלא בסיפא גבי הבראה. אבל נראה דלק"מ על גי׳ דהכא כיון דעיקר טעמא הוא שאין כבודו של גדול לעלות בשביל אשה אבל ביש לה בנים קטנים לא שייך טעם זה וכן נראה מדברי המרדכי הביאו הב"י סי׳ שע"ח וז"ל וכתב עוד שם דטעמא דאין מברין על האשה משום הרגל עבירה וכן מהאי טעמא לאחר שנקבר המת שרגילין ללוות האבל לביתו היכא דליכא אבילים אלא נשים אין ללוותם עכ"ל משמע דוקא כשאין שם אלא נשים לבד אבל ביש שם בנים קטנים מותר והיינו כדעת ר"י דהכא. וצ"ל דס"ל למרדכי דר"י לא פליג על הת"ק אלא לפרושי דברי ת"ק אתא וכמ"ש הב"י בסי׳ שע"ח גבי הבראה דאל"כ הא קי"ל הלכתא כת"ק:

ואין מברין על האשה. כתב הרא"ש דוקא אנשים אין מברין מפני הרגל עבירה אבל פשיטא שהנשים מברין אותה וכ"כ הב"י בשמו סי׳ שע"ח:

רי"א אם יש לה בנים קטנים מברין עמהן. כתב הב"י דר"י לא פליג אלא לפרש מלתא דת"ק אבל המרדכי כתב דר"י פליג ואין כן ההלכה. וכן נראה מדברי הש"ע דס"ל דר"י פליג מדלא הביא החילוק של בנים קטנים אע"כ דס"ל דר"י פליג את"ק והלכה כת"ק: