נחלת יעקב על מסכת כלה ב:ז

בני אמה. במסכת נדרים גרסינן בני אימה ופי' הר"ן שמטיל אימה עליה ונזקקת לו שלא ברצונה אבל הרא׳ש גורס שם אמה כמו הכא דהיינו שפחה משוחררת לפי שרגילה להיות שטופה בזימה. אבל הכא ע"כ א"א לפרש כפי׳ הרא"ש דהא קתני הכא בני שפחה וא״כ היינו בני אמה דשם בגמרא לא קתני בני שפחה אע"כ דהכא גרסינן אימה וכפי׳ הר״ן:

בני שפחה. כבר פרשתי שהוא שפחה משוחררת:

בני שנואה. ששונאה בשעת תשמיש ומתוך כך נותן דעתו באשה אחרת:

בני נדה. בגמרא ובכל הפוסקים לא קחשיב נדה אבל באמת אין זה סתירה דקי"ל הבא על הנדה אין הוולד ממזר (מן התורה) ואם כן קאמר הוי כממזר ואינה ממזר:

בני נידוי. שבא עליה כשהוא או היא מנודה:

בני תמורה. שבא על אחת מנשיו וכסבור שהיא צרתה:

בני מריבה. אע"פ שאינה שנואה אלא שהיה מריבה ביניהם לפי שעה:

בני שכורה. שמשמש בשכרות דביאתו לאו ביאה גמורה אלא כביאת זנות שאין מתכוון אלא לבעול בעלמא:

בני גרושת הלב. שגמר בלבו לגרשה אע״פ שאינו שונאה מתוך שגמר בלבו לגרשה דעתו ומחשבתו על אחרת:

בני ערבוביא. שהיה לו נשים הרבה ואינו יודע על איזה מהן בא. והנה כאן חשיב עשר מדות ובמסכת נדרים קתני בני תשע מדות וכ״כ כל הפוסקים בני תשע מדות. אמנם אין זה קושיא דבאמת במס׳ נדרים קחשיב בפרט נמי עשר אע"פ שבכלל קתני תשע ושם בגמ׳ נותן סימן אסנ"ת משגע״ח והיינו תשע וכתב שם הר״ן דאימה ואנוסה קחשיב כחד דדמיין להדדי. ומהרש״א כתב דאות אל"ף של אסנ"ת מורה על ב׳ דברים על אימה ועל אנוסה וא"כ לפי הסי' המה רק תשע אבל בפרטן עשרה הן. ובזה מיושב קושי׳ אא"מ זצ"ל בפרשת כי תצא על בעה"ט שכתב בני עשרה מדות והקשה אא"מ זצ"ל דבמסכת נדרים קחשיב רק תשע אבל למ"ש לק"מ:

בני ישינה. שבא עליה כשהיא ישינה דאסור והיינו ישינה ממש אבל נים ולא נים מותר כדאיתא בנדה דף י"ב:

שלא בכתובה. דקי"ל אסור להתייחד עם אשתו שלא בכתובה כמבואר בשו"ע אה"ע סימן ס"ה:

ויתקין. ר״ל חלשות כדמפרש לקמן וכן פי׳ רש״י במס' נדה:

חולשת כו׳. ר"ל מי שיש לו בנים חולשות אלו בני נדה בועלי נדות ומכוערים היינו בני ספק טהרות:

ויתקין חולשות. פרושי קמפרש מאי ויתקין חולשות: