נחל קדומים על תורה, במדבר יט:יז

ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי ולקח אזוב וטבל במים איש טהור. אפשר לרמוז כי עיקר גדול לשב היא הענוה והשפלות והוא סמא דכלא כמ"ש בעניותנו במ"א באורך וז"ש ולקחו לטמא מעפר כי יאמרו לטמא לקחת מעפר פי' שיסתכל שעפר הוא ואל עפר ישוב וישפיל עצמו מאד וזהו שריפת החטאת היצה"ר כי בראותו שפלות אמיתי בורח כמו בורח מהאש וגם כי כתבו המקובלים כי מי שהוא עניו אין יגער שולט עליו. ואחר זה ונתן עליו מים חיים היא התורה אל כלי שיעשה עצמו דרופתקא דאורייתא ועם היותו שפל עוד יוסיף לחדש השפלות ולהתבונן מראשית אחרית ולקח אזוב מעצמו כי בתחילה ולקחו שמלמדין אותו ועתה הוא מעצמו ולקח אזוב שהוא ישפיל עצמו ממנו ומאליו. ואז בהיותו מוחזק בענוה. וטבל במים התורה ונעשה איש טהור: