נחל קדומים על תורה, ויקרא י:ג

הוא אשר דבר ה' לאמר. פי' שהוא יתברך רוצה שיהיו הקרובים אליו והמכירים מציאותו יותר נזהרים ממי שהוא רחוק בהכרתו ית' ועל כן היה מן הראוי שיענשו בניו הקרובים אליו בעברם על מצותו יותר מן הרחוקים ממנו ולהודיע לאהרן שמצד אהבתו אותם ענשם תכף כי אשר יאהב ה' יוכיח וז"ש וידום אהרן שנתן תודה לה' יתברך על זה וזה נרמז בפ' ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי והזהיר שיהיה נקדש בכבודו יתברך ר"ל שיתקדש עצמו בעבודתו כראוי כדי שיהא השם מקודש לפי כבודו והביאני לפירוש זה כי רחוק בעיני שיהיה הפי' שיאמר ה' שאז יתקדש שמו במיתת בניו בתחלת החינוך רק שהזהירם שיתקדשו אז בעבודה עד שיהא מקודש ה' בכבודו ר"ל במקום כבודו. זה תורף דברי הקדוש רבינו שלמה אסתרוק בפי' כ"י:

וידם אהרן. וידום השמש כן הוא במסרה. ואפשר במ"ש בזהר הקדוש פרשת ויקהל דהקב"ה התנה במעשה בראשית שתעמוד חמה ליהושע. והנה נודע דלפעמים מרוב הצער האדם אינו יכול לדבר ולא לבכות. והכא דפתע פתאום היה גזרה זו וכתיב וידום אהרן היה אפשר כי מרוב צערו פתאום לא יוכל לדבר לז"א וידום השמש דכשם שהשמש שתק לקיים גזרת הבורא עליו ושמח לקיים תנאו. כן אהרן שתק לעשות נ"ר לפניו יתברך וקבל היסורין מאהבה. א"נ אפשר לומר דכתבו המפרשים בפרק מ"ש בברייתא דהנעלבים וכו' עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש דהשמש היה עלוב מהלבנה שאמרה אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר א' ושמע ושתק. והכא אהרן מסיבת חסידותו וענותנותו לא הרהר ח"ו וידום אהרן ועז"א וידום השמש ששתק לקטרוג הלבנה ולא אמר שום אמירה כלל ונשאר בתקפו וגבורתו כן אהרן הכהן קבל היסורין מאהבה ויאיר כשמש ודוק: