נחל קדומים על תורה, בראשית לט:ח

וימאן ויאמר אל אשת אדוניו הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וגו' ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וגו'. פירשו הראשונים במ"ש רובן בגזל ומיעוטן בעריות וכלן באבק לשון הרע וא"כ הדעת נותנת דמאן דפריש מרובא שרובן בגזל והוא נאמן לא יפרוץ גדר ערוה דהרוב נשמרים מעריות וז"ש וימאן בשלשלת גדולה בקל זיע שגיא. ויאמר הן אדוני לא ידע לפי שאני נאמן ונזהר מגזל שרבים חוטאים [בה]. וא"כ איך אעשה הרעה הגדולה עריות שהיא גדולה שרובן פורשים מהם וזה ק"ו שאין עליו תשובה. ועד"ז שמעתי במ"ש פ"ב דחגיגה איזהו מעוות [לא יוכל לתקון] אם תאמר דגונב וגוזל יכול הוא להחזיר אלא זה הבא על הערוה והוליד ממזר וז"ש וימאן ויאמר הן אדוני לא ידע וגו' אע"ג שיכול להחזיר אני נזהר מגזל ואיך אעשה הרעה הגדולה לבא על הערוה אשר לגודל יצרך מוליד ממזר. ועפ"ז כפי שתי ההקדמות יש לפרש פסוק איכה היתה לזונה קריה נאמנה כמ"ש בראש דוד פרשת נח בס"ד: