מורה באצבע צו

יברך ברכת על המחיה כתקנה כי יש מברכין ברכה ופוחתין מעיקרא קרי חדא ופרי תלת וכל זה בא מעונותינו ומטרדות הבלי העה״ז שהם עיקר לדעת היצה״ר. ועבודת ה׳‬ אשר לכך נוצרנו היא טפלה אוי לנו. הלא תראה מאד ידקדק אנוש בקאפ״י אם הוא טוב ואם כלי שהוא כליין נקי ויפה. אבל הברכה חסרה ושלא כתקנה לא אכפת. וגם בברכה שמברך כמות שהיא רומז באצבעותיו ושוחק. אוי לה לאותה בושה. ולא יברך ברכה אחרונה על הקאפ״י כי רבו גדולי אחרונים דסברי שלא לברך וכן פשט המנהג בארץ הצבי ובגלילות טורקיא״ה ובארץ מצרים בשגם הרב גנת ורדים מרי דאתרא סבר לברך. ואם בעירו פשט המנהג לברך האיש הירא לא יברך אך יהיה צנוע שלא לבא למחלקת: