מורה באצבע רמד

אשר כח בו לקום לסליחות אשריו. וקודם יברך כל הברכות ואח״כ יאמר תקון חצות ואח״כ יאמר סליחות. והעיקר הוא לאומרם כהוגן בשפל קול התחנ״ה ולהבין מה שמוציא מפיו ועפעפיו יזלו מי המרים על אשר חטא ויראה עצמו שהוא מזומן לדין לפני ממה״ה הקב״ה היודע מחשבותיו ומרמותיו אז יכנע לבבו הערל. ואין לצעוק צעקות כעומד ברחוב וכסיל לא יבין מה שאומר כי בקול רנה יצעק צעקה. ולו חכמו ישכילו כי ח״ו לירתו תרתי גיהנם שאונסים עצמם לקום ולאבד שינתם לבא לבית הכנסת וגם פה לא עשו מאומה רק צעקות. הלא זה שמם סליחות ולא צעקות ויספיקו שתי דברות אלו למי שיש לו לב: