משנה תורה, הלכות נדרים ז
Rambam, Vows 7 (Mishneh Torah, Vows 7) · משנה תורה, הלכות נדרים · free full Hebrew text
Open in the reader →שְׁנַּיִם שֶׁנֶּאֶסְרָה הֲנָאַת כָּל אֶחָד מֵהֶן עַל חֲבֵרוֹ בֵּין בְּנֵדֶר בֵּין בִּשְׁבוּעָה הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לְהַחְזִיר אֲבֵדָה זֶה לָזֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוָה. וּבְמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן שֶׁנּוֹטֵל שָׂכָר הַמַּחֲזִיר אֶת הָאֲבֵדָה יִפּל הַשָּׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ. שֶׁאִם יִטּל שָׂכָר נִמְצָא נֶהֱנֶה וְאִם לֹא יִטּוֹל נִמְצָא מְהַנֶּה:
וּמֻתָּרִין בִּדְבָרִים שֶׁהֵם בְּשֻׁתָּפוּת כָּל יִשְׂרָאֵל. כְּגוֹן הַר הַבַּיִת (וְהַלְּשָׁכוֹת) וְהָעֲזָרוֹת וְהַבְּאֵר שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ. וַאֲסוּרִין בִּדְבָרִים שֶׁהֵם בְּשֻׁתָּפוּת כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר כְּגוֹן הָרְחָבָה שֶׁבָּעִיר וְהַמֶּרְחָץ וּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַתֵּבָה וְהַסְּפָרִים:
וְכֵיצַד יַעֲשׂוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֻתָּרִין בִּדְבָרִים אֵלּוּ. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם כּוֹתֵב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא אוֹ לְאֶחָד מִשְּׁאָר הָעָם וּמְזַכֶּה לוֹ בְּחֶלְקוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. וְנִמְצָא כָּל אֶחָד מֵהֶם כְּשֶׁיִּכָּנֵס לַמֶּרְחָץ שֶׁהוּא לְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר אוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אֵינוֹ נִכְנָס לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ אֶלָּא לִרְשׁוּת אֲחֵרִים שֶׁהֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם נִסְתַּלֵּק מֵחֶלְקוֹ שֶׁבְּמָקוֹם זֶה וּנְתָנוֹ בְּמַתָּנָה:
הָיוּ שְׁנֵיהֶם שֻׁתָּפִין בְּחָצֵר. אִם יֵשׁ בָּהּ דִּין חֲלוּקָה הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין לְהִכָּנֵס לָהּ עַד שֶׁיַּחֲלֹקוּ וְיִכָּנֵס כָּל אֶחָד לְחֶלְקוֹ. וְאִם אֵין בָּהּ דִּין חֲלוּקָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִכְנָס לְבֵיתוֹ וְהוּא אוֹמֵר בְּתוֹךְ שֶׁלִּי אֲנִי נִכְנָס. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לְהַעֲמִיד רֵחַיִם וְתַנּוּר וּלְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִין בְּחָצֵר זוֹ:
שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ שֻׁתָּפִין בְּחָצֵר וְנָדַר אֶחָד מֵהֶן שֶׁלֹּא יְהַנֶּה בּוֹ הַשֵּׁנִי כּוֹפִין אֶת הַנּוֹדֵר לִמְכֹּר חֶלְקוֹ. נָדַר שֶׁלֹּא יֵהָנֶה הוּא בַּשֵּׁנִי הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ מִפְּנֵי שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ הוּא נִכְנָס. אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחָצֵר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
הָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק אָסוּר בַּהֲנָאַת אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם. הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִכָּנֵס לֶחָצֵר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרְךָ אֲנִי נִכְנָס אֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלְּךָ:
מִי שֶׁאָסַר הֲנָיַת אֻמָּה מִן הָאֻמּוֹת עַל עַצְמוֹ. הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקַּח מֵהֶן בְּיוֹתֵר וְלִמְכֹּר לָהֶן בְּפָחוֹת. אָסַר הֲנָיָתוֹ עֲלֵיהֶם אִם שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁיִּקַּח מֵהֶן בְּפָחוֹת וְיִמְכֹּר בְּיוֹתֵר מֻתָּר. וְאֵין גּוֹזְרִין כָּאן שֶׁלֹּא יִמְכֹּר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקַּח. שֶׁהֲרֵי לֹא נָדַר מֵאִישׁ אֶחָד כְּדֵי שֶׁנִּגְזֹר עָלָיו [אֶלָּא] מֵאֻמָּה כֻּלָּהּ. שֶׁאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשָּׂא וְלִתֵּן עִם זֶה יִשָּׂא וְיִתֵּן עִם אַחֵר. לְפִיכָךְ אִם אָסַר הֲנָיָתָן עָלָיו הֲרֵי זֶה מַשְׁאִילָן וּמַלְוֶה אוֹתָן. אֲבָל לֹא יִשְׁאַל מֵהֶם וְלֹא יִלְוֶה מֵהֶן:
אָסַר הֲנָיָתוֹ עֲלֵיהֶן וַהֲנָיָתָן עָלָיו לֹא יִשָּׂא וְיִתֵּן עִמָּהֶם. וְכֵן לֹא יִשְּׂאוּ הֵן וְיִתְּנוּ עִמּוֹ וְלֹא יַשְׁאִיל לָהֶן וְלֹא יִלְוֶה מֵהֶם וְלֹא יַלְוֶה אוֹתָן:
אָסַר עַל עַצְמוֹ הֲנָיַת בְּנֵי הָעִיר אָסוּר לְהִשָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ לְחָכָם מִבְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר (הַהִיא). וְאִם נִשְׁאַל וְהִתִּיר לוֹ הֲרֵי נִדְרוֹ מֻתָּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
מִי שֶׁאָסַר הֲנָיַת הַבְּרִיּוֹת עָלָיו הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֵהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעֲשַׂר עָנִי הַמִּתְחַלֵּק בָּגֳרָנוֹת אֲבָל לֹא בְּתוֹךְ הַבַּיִת:
מִי שֶׁאָסַר הֲנָיָתוֹ עַל הַכֹּהֲנִים וְעַל הַלְוִיִּם הֲרֵי אֵלּוּ בָּאִין וְנוֹטְלִין מַתְּנוֹתֵיהֶם עַל כָּרְחוֹ. וְאִם אָמַר כֹּהֲנִים אֵלּוּ וּלְוִיִּם אֵלּוּ הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין. וְיִתֵּן תְּרוּמוֹתָיו וּמַעַשְׂרוֹתָיו לְכֹהֲנִים וּלְוִיִּם אֲחֵרִים. וְהוּא הַדִּין בְּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים עִם הָעֲנִיִּים:
מִי שֶׁהָיְתָה הֲנָיָתוֹ אֲסוּרָה עַל חֲבֵרוֹ וְאֵין לַחֲבֵרוֹ מַה יֹּאכַל. הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי אָסוּר בַּהֲנָיָתִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה. אִם הָלַךְ הַחֶנְוָנִי וְנָתַן לוֹ וּבָא וְנָטַל מִזֶּה הֲרֵי זֶה מֻתָּר:
הָיָה בֵּיתוֹ לִבְנוֹת גְּדֵרוֹ לִגְדֹּר שָׂדֵהוּ לִקְצֹר וְהָלַךְ אֵצֶל פּוֹעֲלִים וְאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי אָסוּר בַּהֲנָיָתִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה. וְהָלְכוּ הֵן וְעָשׂוּ עִמּוֹ וּבָאוּ לָזֶה וְנָתַן לָהֶן שְׂכָרָן הֲרֵי זֶה מֻתָּר. שֶּׁנִּמְצָא זֶה שֶׁפָּרַע לוֹ חוֹבוֹ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁזֶּה מֻתָּר לִפְרֹעַ לוֹ חוֹבוֹ:
הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל. נוֹתֵן לְאַחֵר מִשּׁוּם מַתָּנָה וְהַלָּה מֻתָּר בָּהּ. וְאִם אֵין עִמָּהֶם אַחֵר מַנִּיחַ עַל הַסֶּלַע וְאוֹמֵר הֲרֵי הֵן מֻפְקָרִין לְכָל מִי שֶׁיַּחְפֹּץ וְהַלָּה נוֹטֵל וְאוֹכֵל:
נָתַן לְאֶחָד מַתָּנָה וְאָמַר לוֹ הֲרֵי סְעֻדָּה זוֹ נְתוּנָה לְךָ מַתָּנָה וְיָבוֹא פְּלוֹנִי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָתִי וְיֹאכַל עִמָּנוּ הֲרֵי זֶה אָסוּר. וְלֹא עוֹד אֶלָּא [אֲפִלּוּ] אִם נָתַן לוֹ סְתָם וְחָזַר וְאָמַר לוֹ רְצוֹנְךָ שֶׁיָּבוֹא פְּלוֹנִי וְיֹאכַל עִמָּנוּ. אִם הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיָּבוֹא פְּלוֹנִי וְיֹאכַל אָסוּר. כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה סְעֻדָּה גְּדוֹלָה וְהוּא רוֹצֶה שֶׁיָּבוֹא אָבִיו אוֹ רַבּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֶאֱכל מִסְּעוּדָתוֹ. שֶׁהֲרֵי סְעוּדָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו שֶׁלֹּא גָּמַר לְהַקְנוֹת לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
כָּל מַתָּנָה שֶׁאִם הִקְדִּישָׁהּ לֹא תִּהְיֶה מֻקְדֶּשֶׁת אֵינָהּ מַתָּנָה. וְכָל הַנּוֹתֵן לָזֶה מַתָּנָה עַל מְנָת לְהַקְנוֹתָהּ לְאַחֵר הֲרֵי זֶה הָאַחֵר קָנָה בְּעֵת שֶׁיַּקְנֶה לוֹ הָרִאשׁוֹן. וְאִם לֹא הִקְנָה לוֹ הָרִאשׁוֹן לְאוֹתוֹ אַחֵר לֹא קָנָה לֹא הָרִאשׁוֹן וְלֹא הַשֵּׁנִי:
מִי שֶׁנֶּאֶסְרָה הֲנָיָתוֹ עַל בַּעַל בִּתּוֹ וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נֶהֱנֵית בָּהֶן וּמוֹצִיאָה אוֹתָן בַּחֲפָצֶיהָ. הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לָהּ וְאוֹמֵר לָהּ הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִין לָךְ בְּמַתָּנָה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעֲלִיךְ רְשׁוּת בָּהֶן אֶלָּא יִהְיוּ לְמַה שֶּׁאַתְּ נוֹתֶנֶת לְפִיךְ אוֹ לְמַה שֶּׁתִּלְבְּשִׁי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וַאֲפִלּוּ אָמַר לָהּ עַל מְנָת שֶׁאֵין לְבַעֲלִיךְ רְשׁוּת בָּהֶן אֶלָּא מַה שֶּׁתִּרְצִי עֲשִׂי בָּהֶן לֹא קָנָה הַבַּעַל וּמַה שֶּׁתִּרְצֶה תַּעֲשֶׂה בָּהֶן. אֲבָל אִם נָתַן לָהּ מַתָּנָה וְאָמַר לָהּ עַל מְנָת שֶׁאֵין לְבַעֲלִיךְ רְשׁוּת בָּהֶן וְלֹא פֵּרֵשׁ שֶׁתִּהְיֶה הַמַּתָּנָה הַזֹּאת לְכָךְ וּלְכָךְ אוֹ לְמַה שֶּׁתִּרְצֶה תַּעֲשֶׂה בָּהֶן הֲרֵי קָנָה אוֹתָהּ הַבַּעַל לֶאֱכל פֵּרוֹתֶיהָ. וְדָבָר זֶה אָסוּר שֶׁהֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָיַת חוֹתְנוֹ:
Meforshim on this section
- בן אריה על משנה תורה, הלכות נדרים Ben Aryeh on Rambam, Vows
כ"מ: ונ"ל שאפשר דעל כרחין לא אסר כו'. נ"ב צ"ל דעד כאן לא אסר כו':
- השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות נדרים Hasagot HaRa'avad on Rambam, Vows
שנים שהיו שותפין בחצר ונדר אחד מהן שלא יהנה בו. א"א נראה לי שנשתבש בשמועה זו כי היא בהפך שאם הדיר אחד את חבירו מנכסיו אין כופין את הנאסר למכור את חלקו מפני שהוא נוח באיסורו אבל אם נדר הוא מעצמו ואסר את עצמו בנכסי חבירו כופין אותו למכור ואפילו לראב"י שמא ישתמש…
- כסף משנה על משנה תורה, הלכות נדרים Kessef Mishneh on Rambam, Vows
שנים שנאסרה הנאת כל אחד מהם וכו'. משנה בר״פ אין בין המודר (נדרים דף ל״ג) המודר הנאה מחבירו וכו' מחזיר לו את אבידתו מקום שנוטלים עליה שכר תפול הנאה להקדש. ובגמ' (שם ע״ב) פליגי בה רבי אמי ורבי אסי חד אמר לא שאנו אלא בשנכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה דכי מהדר ליה…
- קרית ספר על משנה תורה, הלכות נדרים Kiryat Sefer on Rambam, Vows
שנים המודרים הנאה זה מזה מותרים להחזיר אבדה זה לזה מפני שהיא מצוה ומצות לאו ליהנות נתנו והנאה דקאתי לידי גרמה בעלמא היא ובמקום שנוטלין שכר יפול שכר להקדש כדי שלא יהנו זה מזה.
- לחם משנה על משנה תורה, הלכות נדרים Lechem Mishneh on Rambam, Vows
שנים שנאסרה הנאת כל אחד מהן על חבירו וכו'. וקשה דכיון דפסק דבין בשנכסי בעל אבידה אסורין על המחזיר בין בשנכסי המחזיר אסורין על בעל אבידה אם כן לא חייש לפרוטה דרב יוסף דבנכסי בעל אבידה אסורים על המחזיר אמר בפ' אין בין המודר (נדרים דף ל"ג:) דמותר להחזיר משום…
- הגהות מהר"ם פדווא על משנה תורה, הלכות נדרים Maharam of Padua on Rambam, Vows
שאם אי אפשר . קאי על מה שאמר שהרי לא נדר מאיש אחד כדי שנגזור עליו. וכן תמצא מבואר ברבינו נסים בפרק אין בין המודר (דף מ"ג) וראוי להיות כאן אלא מאומה כולה בסוף אך לא מצאתיו בספר:
- מגדל עוז על משנה תורה, הלכות נדרים Migdal Oz on Rambam, Vows
שנים שנאסרה כו' עד נמצא מהנה. פרק אין בין המודר (דף ל"ג) :
- משנה למלך על משנה תורה, הלכות נדרים Mishneh LaMelech on Rambam, Vows
אסר על עצמו הניית בני העיר וכו'. דין זה מבואר בירושלמי כמ"ש מרן וקשיא לי מאותה הגדה דפרק הספינה דרבה בר בר חנה שמע בת קול אומרת אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי כו' ולפי דברי הירושלמי לא היה יכול רבה להתיר שבועה זו לפי שהיה נוגע בדבר. ואם היינו אומרים…
- אור שמח על משנה תורה, הלכות נדרים Ohr Sameach on Rambam, Vows
שאם יטול שכר נמצא נהנה. מדברי רבינו מוכח דדוקא משום הניית המחזיר הא כשנכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה לחודיה שרי להשיב אבידה ולקבל שכרו וכן פירשו הקדמונים, אבל בפירוש המשנה דעת רבינו דאף בזה אסור לקבל שכר דכיון שנוטל שכר השבת האבידה לפי שלזה המנהג יצא מדין…
- שער המלך על משנה תורה, הלכות נדרים Sha'ar HaMelekh on Rambam, Vows
מי שאסר הנאתו על בעל בתו כו' אלא מה שתרצי תעשי בהם כו'. הלא דעת רבי' ז"ל לפסוק כשמואל דאפילו מה שתרצי תעשי בהם לא קנה הבעל משום דהו"ל כמייחד דבר שלא יהי' שלה אלא לאותו דבר שתרצה לעשות מהן בכל שעה וכמ"ש הר"ן ז"ל והביאו מרן ע"ש ובאומ' ע"מ שאין לבעליך רשו' בהן…
- צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים Tzafnat Pa'neach on Rambam, Vows
[ השמטה במה דאמר שם תפול הנאה להקדש. עיין תו"י כאן דף ל"ד ע"ב דלכך נקט שם גבי הך דככר של הפקר לשון קונמות משום דיש מעילה גם בפחות מפרוטה ע"ש ולכא' קשה הא מבואר בשבועות דף כ"ב דגבי מעילה בעי דוקא פרוטה וע' בר"ן כאן דף ס"ח ע"א ובהל' מעילה פ"ד ה"י אך ר"ל כך…
- יד איתן על משנה תורה, הלכות נדרים Yad Eitan on Rambam, Vows
מי שאסר הנייתו על הכהנים והלוים הרי באין ונוטלין מתנותיהן בע"כ. נראה דבאין לאו דוקא דהא אסורין ליכנס לביתו ושדהו כמ"ש רבינו לעיל פ"ו אלא כלומר ששולחין אחרים ליטול בע"כ: