משנה תורה, הלכות שחיטה יד
Rambam, Ritual Slaughter 14 (Mishneh Torah, Ritual Slaughter 14) · משנה תורה, הלכות שחיטה · free full Hebrew text
Open in the reader →מִצְוַת עֲשֵׂה לְכַסּוֹת דָּם שִׁחִיטַת חַיָּה טְהוֹרָה אוֹ עוֹף טָהוֹר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז יג) "אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר". לְפִיכָךְ חַיָּב לְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיְּכַסֶּה בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל כִּסּוּי הַדָּם:
כִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בִּמְזֻמָּן וּבְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן. לֹא נֶאֱמַר (ויקרא יז יג) "אֲשֶׁר יָצוּד" אֶלָּא בַּהוֹוֶה. וְנוֹהֵג בְּחֻלִּין וְלֹא בְּמֻקְדָּשִׁין. בֵּין קָדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ בֵּין קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. וְאִם עָבַר וּשְׁחָטָן אֵינוֹ חַיָּב לְכַסּוֹת אֶת דָּמָן:
שָׁחַט חַיָּה וְעוֹף וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁן אוֹ הִקְדִּישׁ אֶת הַדָּם חַיָּב לְכַסּוֹת:
כִּלְאַיִם הַבָּא מִבְּהֵמָה וְחַיָּה וְכֵן בְּרִיָּה שֶׁהִיא סְפֵק בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה צָרִיךְ לְכַסּוֹת וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ. הַשּׁוֹחֵט לְחוֹלֶה בְּשַׁבָּת חַיָּב לְכַסּוֹת לְאַחַר שַׁבָּת. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט סָפֵק אוֹ כִּלְאַיִם בְּיוֹם טוֹב מְכַסֶּה דָּמוֹ לְאַחַר יוֹם טוֹב:
הַשּׁוֹחֵט עוֹפוֹת וּמִינֵי חַיָּה בְּמָקוֹם אֶחָד מְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחַת לְכֻלָּן וְכִסּוּי אֶחָד לְכֻלָּן:
דָּם שֶׁנִּתְעָרֵב בַּמַּיִם אִם יֵשׁ בּוֹ מַרְאֵה דָּם חַיָּב לְכַסּוֹת וְאִם לָאו פָּטוּר. נִתְעָרֵב בְּיַיִן אוֹ בְּדַם בְּהֵמָה רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵם מַיִם. אִם אֶפְשָׁר שֶיֵרָאֶה מַרְאֵה הַדָּם שֶׁחַיָּב לְכַסּוֹתוֹ כְּשִׁעוּר זֶה אִלּוּ הָיָה מַיִם חַיָּב לְכַסּוֹת הַכּל וְאִם לָאו פָּטוּר:
כִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה אֵינוֹ חַיָּב לְכַסּוֹתוֹ פַּעַם אַחֶרֶת. כִּסַּתְהוּ הָרוּחַ אֵינוֹ חַיָּב לְכַסּוֹת. חָזַר וְנִתְגַּלָּה אַחַר שֶׁכִּסַּתְהוּ הָרוּחַ חַיָּב לְכַסּוֹת:
דָּם הַנִּתָּז וְשֶׁעַל הַסַּכִּין אִם אֵין שָׁם דָּם אֶלָּא הוּא חַיָּב לְכַסּוֹת:
שָׁחַט וְנִבְלַע הַדָּם בַּקַּרְקַע אִם רִשּׁוּמוֹ נִכָּר חַיָּב לְכַסּוֹת. וְאִם לָאו הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁכִּסַּתְהוּ הָרוּחַ וּפָטוּר מִלְּכַסּוֹת:
אֵין חַיָּב בְּכִסּוּי אֶלָּא דָּם שְׁחִיטָה הָרְאוּיָה לַאֲכִילָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז יג) "אֲשֶׁר יֵאָכֵל". לְפִיכָךְ הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצֵאת טְרֵפָה. אוֹ הַשּׁוֹחֵט חֻלִּין בַּעֲזָרָה. אוֹ הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וְעוֹף שֶׁנִּגְמַר דִּינָן לִסְקִילָה וְהַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְּיָדוֹ פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת. וְכֵן חֶרֶשׂ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁשָּׁחֲטוּ בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן פְּטוּרִין מִלְּכַסּוֹת דַּם שְׁחִיטָתָן:
בַּמֶּה מְכַסִּין בְּסִיד וּבְגַפְסִית בְּזֶבֶל דַּק וּבְחוֹל דַּק שֶׁאֵין הַיּוֹצֵר צָרִיךְ לְכָתְשׁוֹ וּבִשְׁחִיקַת אֲבָנִים וַחֲרָשִׂים וּבִנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן דַּקָּה וּבִנְסֹרֶת חָרָשִׂים דַּקָּה וּבִלְבֵנָה וְחַרְסִית וּמְגוּפָה שֶׁכְּתָשָׁהּ שֶׁכָּל אֵלּוּ מִין עָפָר הֵן. אֲבָל אִם כָּפָה עָלָיו כְּלִי אוֹ כִּסָּהוּ בַּאֲבָנִים אֵין זֶה כִּסּוּי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז יג) "בֶּעָפָר":
לְפִיכָךְ אֵין מְכַסִּים בְּזֶבֶל גַּס וְחוֹל גַּס וְקֶמַח וְסֻבִּין וּמוֹרְסָן וּשְׁחִיקַת כְּלֵי מַתָּכוֹת לְפִי שֶׁאֵין אֵלּוּ מִין עָפָר. חוּץ מִשְּׁחִיקַת הַזָּהָב בִּלְבַד שֶׁמְּכַסִּין בָּהֶם מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרָא עָפָר שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כח ו) "וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ" וְאוֹמֵר (דברים ט כא) "עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר":
מְכַסִּין בְּשִׁחוֹר וְהוּא פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וּבְכוֹחַל וּבְנִקְרַת פְּסִילִים וּבְאֵפֶר בֵּין אֵפֶר עֵצִים בֵּין אֵפֶר בְּגָדִים אֲפִלּוּ אֵפֶר בָּשָׂר שֶׁנִּשְׂרַף שֶׁהֲרֵי כָּתוּב (במדבר יט יז) "מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת". וּמֻתָּר לְכַסּוֹת בְּעָפָר עִיר הַנִּדַּחַת:
הַשּׁוֹחֵט צָרִיךְ לִתֵּן עָפָר לְמַטָּה וְאַחַר כָּךְ יִשְׁחֹט בּוֹ וְאַחַר כָּךְ יְכַסֶּה בְּעָפָר אֲבָל לֹא יִשְׁחֹט בִּכְלִי וִיכַסֶּה בְּעָפָר:
וּמִי שֶׁשָּׁחַט הוּא יְכַסֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז יג) "וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר". וְאִם לֹא כִּסָּהוּ וְרָאָהוּ אַחֵר חַיָּב לְכַסּוֹת שֶׁזּוֹ מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאֵינָהּ תְּלוּיָה בַּשּׁוֹחֵט לְבַד:
וּכְשֶׁמְּכַסֶּה לֹא יְכַסֶּה בְּרַגְלוֹ אֶלָּא בְּיָדוֹ אוֹ בְּסַכִּין אוֹ בִּכְלִי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֹג בּוֹ מִנְהַג בִּזָּיוֹן וְיִהְיוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו. שֶׁאֵין הַכָּבוֹד לְעַצְמָן שֶׁל מִצְוֹת אֶלָּא לְמִי שֶׁצִּוָּה בָּהֶן בָּרוּךְ הוּא וְהִצִּילָנוּ מִלְּמַשֵּׁשׁ בַּחשֶׁךְ וְעָרַךְ אוֹתָנוּ נֵר לְיַשֵּׁר הַמַּעֲקַשִּׁים וְאוֹר לְהוֹרוֹת נְתִיבוֹת הַיּשֶׁר. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהילים קיט קה) "נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי":
Meforshim on this section
- השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שחיטה Hasagot HaRa'avad on Rambam, Ritual Slaughter
דם הניתז ושעל גבי הסכין וכו'. א"א אלו דברי הרב ז"ל שעושה דברי רבי יהודה מפרש משום דאמר אימתי אבל אין אחרים מודים לו משום דגמרא מפרש להו דפליגי בקראי:
- כסף משנה על משנה תורה, הלכות שחיטה Kessef Mishneh on Rambam, Ritual Slaughter
מצות עשה לכסות וכו':
- קרית ספר על משנה תורה, הלכות שחיטה Kiryat Sefer on Rambam, Ritual Slaughter
מצות סג לכסות דם שחיטת חיה או עוף טהור דכתיב אשר יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו וכסהו בעפר.
- לחם משנה על משנה תורה, הלכות שחיטה Lechem Mishneh on Rambam, Ritual Slaughter
מ"ע וכו' דם שחיטת חיה וכו'. כלומר דדם נחירה פטור דהנוחר והמעקר פטור מלכסות:
- מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שחיטה Maggid Mishneh on Rambam, Ritual Slaughter
מ"ע וכו'. פשוט בכמה מקומות:
- מקורי הרמב"ם לרש"ש על משנה תורה, הלכות שחיטה Mekorei HaRambam LeRashash on Rambam, Ritual Slaughter
בכ"מ, בתוספתא כו'. וכ"ה בגמרא חולין (קל"ט) ולזה כיון המ"ע:
- מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שחיטה Migdal Oz on Rambam, Ritual Slaughter
מצות עשה לכסות עד שדיבר הכתוב בהווה. פ' כסוי הדם (דף פ"ג פ"ד) :
- אור שמח על משנה תורה, הלכות שחיטה Ohr Sameach on Rambam, Ritual Slaughter
דם הניתז ושעל הסכין אם אין שם דם אלא הוא חייב לכסות: מפורש בתוספות בשם רבינו תם כרבינו, וסעד לזה מהא דבסוכה ובע"ז בעי אם יש דחוי אצל מצות, כמו אשירה שביטלה ובנקטם ראשו ועלתה בו תמרה ופשיט מהך דאמר רב פפא גבי כסוי הדם דאין דיחוי אצל מצות ואמר דר"פ גופיה איבעיא…
- שורשי הים על משנה תורה, הלכות שחיטה Shorshei HaYam on Rambam, Ritual Slaughter
שורש דין כלאים בבהמה וכוי כלאים הבא מבהמה וחיה וכן בריה שהיא ס' בהמ' או חיה צריך לכסות ואינו מברך. וכתב מרן כ"מ ובפ' אותו ואת בנו תנייא כוי זה הבא מן התיש ומן הצביה ור"י אומר כוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו חכמים וכו' והנה התוספות בפ"ק דקדושין ד"ג ע"א ד"ה…
- צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שחיטה Tzafnat Pa'neach on Rambam, Ritual Slaughter
מצות עשה כו'. עיין בתו"כ פ' אחרי דמרבה גם נשים במצות כיסוי. והנה עיין כאן דף פ"ח ע"ב דכיסוי לא הוה אלא הכשר מצוה ועיין תוס' יבמות ד' ק"ד ע"א דלגבי כיסוי בעפר לא שייך גדר מאיס והטעם דלפי מה דמשמע מדברי הגמ' ד' פ"ח ע"א גבי אזהרה לבני ישראל משמע כך דהוה ב' דינים…
- יד דוד על משנה תורה, הלכות שחיטה Yad David on Rambam, Ritual Slaughter
בכ"מ. ואח"כ הקדישן וכו'. בתוס' השוחט. נ"ב היא ברייתא בש"ס (קל"ט.) ומ"ש או הקדיש אחריו הוא בתוס':