משנה תורה, הלכות אבל יב
Rambam, Mourning 12 (Mishneh Torah, Mourning 12) · משנה תורה, הלכות אבל · free full Hebrew text
Open in the reader →הַהֶסְפֵּד כְּבוֹד הַמֵּת הוּא. לְפִיכָךְ כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין לִתֵּן שְׂכַר מְקוֹנְנִים וְהַמְקוֹנְנוֹת וְסוֹפְדִין אוֹתוֹ. וְאִם צִוָּה שֶׁלֹּא יִסְפְּדוּהוּ אֵין סוֹפְדִין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם צִוָּה שֶׁלֹּא יִקָּבֵר אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. שֶׁהַקְּבוּרָה מִצְוָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא כג) "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ":
כָּל הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל חָכָם אֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים. וְכָל הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּד אָדָם כָּשֵׁר רָאוּי לִקָּבֵר בְּחַיָּיו. וְכָל הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל אָדָם כָּשֵׁר הֲרֵי שְׂכָרוֹ שָׁמוּר עַל כָּךְ אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
אֵין מַנִּיחִין סֵפֶר תּוֹרָה עַל מִטָּתוֹ שֶׁל חָכָם. וְאֵין מְשַׁנִּין אוֹתוֹ מִמִּטָּה לְמִטָּה. וְאֵין מוֹצִיאִין מִטָּתוֹ אֶלָּא דֶּרֶךְ פְּתָחִים. לֹא שֶׁיְּשַׁלְשְׁלוּהָ דֶּרֶךְ גַּגּוֹת. וּבִשְׁאָר הָעָם מֻתָּר לַעֲשׂוֹת:
אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁבְעָה מַעֲמָדוֹת לְמֵת. וְאֵין עוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה. וְאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בִּקְרוֹבִים. וְאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּבְבֵית הַקְּבָרוֹת וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. כֵּיצַד עוֹשִׂין בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. מַעֲמִידִין שְׁאָר הַקְּרוֹבִים וּבְנֵי מִשְׁפָּחָה שֶׁאֵינָן בְּנֵי אָבֵל. וְאוֹמְרִין לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי קִינוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר שְׁבוּ יְקָרִים שְׁבוּ. וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם דְּבָרִים אֲחֵרִים כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין וְאַחַר כָּךְ עִמְדוּ יְקָרִים עֲמֹדוּ. וְאוֹמֵר כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר כָּךְ [עַד] שֶׁבַע פְּעָמִים:
כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב לַאֲנָשִׁים בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. כָּךְ עוֹשִׂין לְנָשִׁים. וּמַסְפִּידִין הַנָּשִׁים כַּאֲנָשִׁים בְּכָל מָקוֹם. אֲבָל אֵין מַנִּיחִין מִטַּת הָאִשָּׁה בָּרְחוֹב לְעוֹלָם שֶׁזֶּה גְּנַאי לָאִשָּׁה. אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָתָהּ קְבוּרָתָהּ:
הַמְלַקֵּט עֲצָמוֹת אֵין אוֹמְרִים עֲלֵיהֶם קִינִים וּנְהִי. וְלֹא בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְלֹא תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים. אֲבָל אוֹמְרִים עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי שֶׁבַח לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְדִבְרֵי כִּבּוּשִׁים:
הַמְפַנֶּה אֲרוֹנוֹ שֶׁל מֵת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אִם שִׁדְרוֹ קַיֶּמֶת עוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה. וְאוֹמְרִים עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. וּמַסְפִּידִין אוֹתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִם אֵין שִׁדְרוֹ קַיֶּמֶת אֵין מַסְפִּידִין אוֹתוֹ. וְאֵין עוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה וְאֵין אוֹמְרִין עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְלֹא תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים. וְאֵלּוּ הֵן בִּרְכַּת אֲבֵלִים דְּבָרִים שֶׁאוֹמְרִים בְּבֵית הָאָבֶל. תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים שֶׁאוֹמְרִים בַּשּׁוּרָה:
הַמְלַקֵּט עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ הֲרֵי זֶה מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶן כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וְלָעֶרֶב אֵין מִתְאַבֵּל אֲפִלּוּ צְרוּרִין לוֹ בִּסְדִינוֹ. וְאֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן קִינוֹת:
אֵין מַסְפִּידִין אֶת הַקְּטַנִּים. וּבֶן כַּמָּה שָׁנִים יִהְיֶה רָאוּי לְהֶסְפֵּד. בְּנֵי עֲנִיִּים אוֹ בְּנֵי זְקֵנִים בְּנֵי חָמֵשׁ. וּבְנֵי עֲשִׁירִים בְּנֵי שֵׁשׁ. אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת:
תִּינוֹק שֶׁמֵּת כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹצֵא בְּחֵיק וְנִקְבָּר בְּאִשָּׁה אַחַת וּבִשְׁנֵי אֲנָשִׁים. אֲבָל לֹא בְּאִישׁ אֶחָד וּבִשְׁתֵּי נָשִׁים מִפְּנֵי הַיִּחוּד. וְאֵין עוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה. וְאֵין אוֹמְרִין עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. בֶּן שְׁלֹשִׁים יוֹם גְּמוּרִים יוֹצֵא בִּגְלוּסְקְמָא קְטַנָּה הַנִּטֶּלֶת בַּאֲגַפַּיִים. וְעוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה. וְאוֹמְרִין עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. בֶּן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ יוֹצֵא בְּמִטָּה:
כָּל הַיּוֹצֵא בְּמִטָּה רַבִּים מַצְהִיבִין עָלָיו. וְכָל שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בְּמִטָּה אֵין רַבִּים מַצְהִיבִין עָלָיו. וכָּל הַנִּכָּר לָרַבִּים רַבִּים מִתְעַסְּקִין בּוֹ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ נִכָּר לָרַבִּים אֵין רַבִּים חַיָּבִין לְהִתְעַסֵּק בּוֹ. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לָצֵאת לִפְנֵי הַמִּטָּה יוֹצְאוֹת לִפְנֵי הַמִּטָּה. לְאַחַר הַמִּטָּה יוֹצְאוֹת לְאַחַר הַמִּטָּה:
הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת אֵין מַסְפִּידִין אוֹתָן וְאֵין עוֹמְדִין עֲלֵיהֶן בְּשׁוּרָה. וְאֵין אוֹמְרִים עֲלֵיהֶן בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. אֶלָּא אוֹמְרִין לוֹ כְּשֵׁם שֶׁאוֹמְרִין לוֹ עַל שׁוֹרוֹ וְעַל חֲמוֹרוֹ הַמָּקוֹם יְמַלֵּא חֶסְרוֹנְךָ:
Meforshim on this section
- כסף משנה על משנה תורה, הלכות אבל Kessef Mishneh on Rambam, Mourning
ההספד כבוד המת הוא וכו'. בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מ״ו:) איבעיא להו הספדא יקרא דחיי הוי או יקרא דשכבי הוי למאי נ״מ דאמר לא תספדוהו לההוא גברא אי נמי לאפוקי מיורשים ופשטינן דיקרא דשכבא הוא:
- קרית ספר על משנה תורה, הלכות אבל Kiryat Sefer on Rambam, Mourning
אבלות של ליקוט עצמות נראה דלא הוי אלא מדרבנן ופרק י"ג מדרבנן:
- לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל Lechem Mishneh on Rambam, Mourning
שהקבורה מצוה שנאמר כי קבור תקברנו וכו'. קשה דכיון דטעם רבינו דפסק דאין שומעין לו הוי משום דהוי בעיא דלא איפשיטא וספק איסורא לחומרא כדכתב הרמב"ן אם כן לא היה לו לתלות הטעם משום דהקבורה מצוה אלא משום דהקבורה משום בזיונא דזהו הצד מהבעיא שעשה הבעיין לומר דאין…
- מגדל עוז על משנה תורה, הלכות אבל Migdal Oz on Rambam, Mourning
ההספד כבוד המת כו' עד שנאמר קבור תקברנו. בסנהדרין פרק נגמר הדין (דף מ"ו מ"ז):