משלי יעקב ד

המשל מתהלל בעדו. (א) לא איש דברים אנכי. מאז נבראתי כל תמונה ואברים לא רקמתי ועשתי. גוחי לא מרחם מאשה לא השדרתי לא רעב ללחם. משדים לא הנקתי (ב) בטרם נמתחו שמים: וראש עפרות אדמה מרומים שכנתי אלפים: משחקת לפניו שמה אחות לי קטנה ארכה מארץ מדה לשעשוע אתי שכנה מתרפקת עם דודה (ג) כשושנה שתולה על פלגי מים לעת אביב תפרוח צבע רקמתים. כליל יפה נוף משוש עינים תנעם כדבש נופת לשפתים. (ד). לפתע אלהי ממעל נתן קולו הן כל חמד בארץ נתתי ואדם בין פארי אדמות שמתי. רדי גם את ארצה לחבל גורלו. א