משיב דבר חלק ב קב

רשאי ללות לעצמו וכיב"ז כ' הרא"ש בשם הראב"ד מ' תענית (פ"א סי' ט"ז) לענין קבלת תענית ע"ש, מיהו עליו להזהר שלא יתקבץ חוב גדול עד שיהא עליו למשא לשלם אח"כ שהרי עיקר נדרו להפריש דבר קצוב בכל שבוע יהיה כדי שלא יכבד עליו לקנות ס"ת מהודרת כפי זה הסך שעולה במשך י"ח שנים דבר קצוב כזה, שעולה לערך מאה ועשרים ושלשה רו"כ לפי חשבון שתי שנים ומחצה שעלה לשבעה עשר רו"כ, ואם יהיה לוה סך מסוים שיהיה עליו משא להקים נדרו, לא הועיל כלום, אלא יהא זריז להחזיר מיד, ויותר טוב שיעשה מהסך המקובץ בידו גמ"ח על משכנות מובטחין עד בוא השעה לקנות ס"ת אי"ה בזה הסך: ולענין אם יכול לקנות שארי ספרים באלו המעות, הא פשיטא דאם לא קיים זה האיש מצות כתיבת ס"ת עדיין ודאי אסור לשנות, שהרי לדעת רוב פוסקים מצות כתיבת ס"ת לא בטל גם היום, אפילו לדעת הרא"ש שכתב שיותר מצוה לקנות שאר ספרי תלמוד, כ' הט"ז והגר"א ביו"ד (סי' ע"ר) שלא כתב אלא לענין לנדב ס"ת לבהכ"נ, ולא לעצמו, אמנם אפי' כבר יש לו ס"ת, ובזה ודאי יותר מצוה לזכות לאחרים בספרי התלמוד ואחרונים, מכ"מ זה אינו אלא אם בא לשאול מאתנו האיך יעשה מצוה בממונו, אבל אם כבר נדר לקנות ס"ת מהודרת ודאי אסור לשנות מכל היוצא מפיו, תדע שהנודר להביא שלמים והביא עולה לא יצא, אע"ג שעולה קדושה משלמים, מכ"מ עליו להקים נדרו, ולא עוד אפילו ס"ת אין לו רשות אלא לקנות ס"ת אחת מזה הסך, ותהיה מהודרת, ולא יקנה שני ס"ת ויתן לשני בתי כנסיות הצריכים לה והוא יותר ראוי, מכ"מ אם נדר לקנות ס"ת אחת אין לו רשות לשנות, ומשנה מפורשת היא במנחות הרי עלי שור במנה והביא שנים לא יצא אפילו זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר דינר, וה"נ נדרו היה לקנות ס"ת בזה הסך, ככל היוצא מפיו יעשה הנני העמוס בעבודה: נפתלי צבי יהודא ברלין. סימן מו ב"ה ד' י"ב בחודש הראשון תרמ"ז. כבוד הרב וכו' מו"ה מתתיהו נ"י שו"ב ב"ק יעליסאוועט. מכתבו מן ה' דנא הגיעני, ובא בשאלה באחד שנדר ליתן ש"ס להישיבה הק' ואין ידו משגת לזה, אכן יש לו מקור מוצא מן דבר יום ביומו על יד הרבה ויהיה לו לעזר לא מעט, אלא שאין משנין מצדקה לצדקה, ולדעתו דמע"כ אין זה שינוי מה שהוא הולך למק"א אלא יותר נראה למע"כ דתלוי בהסכמת דעתי ע"כ דבריו, ולא ביאר מע"כ על איזה צדקה הולך פרוטותיו מדי יום ביומו, שיהא שייך לומר ע"ז שהולך אל מקום אחד, ושיהא תלוי בדעתי, והנראה דיש לאותו איש קופה להחזקת הישיבה הק' אשר הוא נותן באותה קופה יום יום, ועתה רוצה להחליף על קנית ש"ס, ובזה נראה למע"כ שהכל הולך אל מקום אחד, ותלה זה בדעתי, אבל כ"ז אינו אלא באם לא היה נודר ליתן ש"ס על הישיבה, אלא היה רוצה לעשות מהקופה שנותן מדי יום יום על החזקת הישיבה לשנות ולקנות ש"ס כדי שיהא שמו נקרא על דבר מסוים, בזה האופן היה חל השאלה אם רשאי לשנות החזקת הישיבה הק' על ש"ס. אבל לפי ספור השאלה שנדר ש"ס שלם על הישיבה הק', ה"ז נדר בפ"ע מלבד נדרו הראשון ליתן מדי יום יום פרוטה להחזקת הישיבה, היאך אפשר לפטור נדרו השני בנדר הראשון, אפילו היו שניהם להחזקת הישיבה הק', וה"ז כדאי' בנדרים (דף י"ט) אי דאמר הריני נזיר היום ה"נ למחר הא קרא בעי', והדברים ארוכים ביו"ד (סי' רל"ט סי"ד), וע' מש"כ בהעמק שאלה (סי' ס"ד אות א'(, איברא יש לנו לדעת ענין המוצא מן דבר יום ביומו אם היה בנדר או לא, ומע"כ לא ביאר השאלה אל נכון: וע"ד המתנדב נרות לביהכ"נ ועכשיו נתפשט המאור בנפט אם אפשר לצאת י"ח להאיר בנפט שהוא עוד מאיר יותר מנר, נראה דאם אמר בפירוש נרות אינו יכול להחליף על נפט, אפילו נימא דנפט מאיר יותר, הרי הוא דומה לאומר הרי עלי איל והביא שור דלא יצא, ואפילו מין א' תנן שלהי מ' מנחות דאם אמר הרי עלי שור שחור והביא לבן, לבן והביא שחור לא יצא, ואף ע"ג שהתוס' כתבו שם דחלוקים מקצת כדאי' בנזיר אוכמא למשכי' חיורא לרדיא, משמע דבלי חילוק כלל יצא, ה"נ יש מקום באיזה פרט דנר טוב יותר מנפט, אבל אם נדר סתם להאיר לבהכ"נ יצא בנפט ג"כ, וע' ספר נר למאור כבר כתבתי למע"כ נ"י אודותיו כי יש בו איזה הערות יקרות, אך הרבה בדפוס ר"ת אשר קשה לעמוד על כונתן בנקל. ומחמת טרדת החג אין עת להאריך יותר הנני מברכו בברכת החג לחיים ולשלום להפיק רצון מלפניו ית' ומברכותיו תבורך נפשו להגדיל תורה ולהאדירה כנפש העמוס בעבודה רבה: נפתלי צבי יהודא ברלין סימן מז ועל דבר השאלה מי שבא לידו ת"ח מיושבי חו"ל לקבל צדקה וגם א' מיושבי אה"ק, למי ראוי להקדים אם לבן אה"ק כמבואר בה' צדקה (סי' רנ"א) ויושבי א"י קודמין ליושבי חו"ל או לת"ח כמבואר שם דכל הגדול מחברו קודם את חברו, דבר זה יש לבאר בעז"ה, הן מלשון הרמב"ם והמחבר בס"ט נראה דאפילו אביו אם אינו ת"ח, ת"ח קודם לו, אלא שהש"ך סקי"ז תמה ע"ז, והוציא מדיוק לשון המשנה דתנן היה אביו ורבו עומדים בבית השבי פודה את רבו ואח"כ פודה את אביו, ושם מיירי כשאין האב ת"ח, ומכ"מ דוקא ברבו שהביאו לחיי העוה"ב קודם לאביו ולא ת"ח אחר, ומש"ה נדחק הש"ך לפרש לשון הרמב"ם והמחבר יע"ש. והיה הדעת נותן דדוקא אב קודם לת"ח, ולא שאר קרובים, והכי יש להוכיח מדאי' בכתובות (דף פ"ה) אמר נכסי לטוביה, קרוב ות"ח ת"ח קודם, אלא שהגאון ח"צ בשו"ת דחה ראיה זו מדאי' שם דשכן וקרוב מאי ת"ש טוב שכן קרוב מאח רחוק, אלמא שאין הוכחה מצוואה לענין צדקה, שהרי בצדקה ודאי קרוב קודם לשכן, ולענ"ד הוכחה זו במקומה דת"ח קודם לקרוב לצדקה, דבשלמא לענין שכן ודאי דוקא בצוואה אמדינן דעת האדם המצוה שהיה דעתו למי שרגיל עמו יותר, ושכן קרוב טוב להיות רגיל עמו מאח רחוק, משא"כ בצדקה גזרת הכתוב הוא להקדים לקרוב, משא"כ קרוב ות"ח אמאי אמדינן דעת בעל המצוה שכוון לת"ח יותר מלקרוב, בע"כ הוא משום דמסתמא יש זכות למי שמהנה לת"ח יותר ממי שמהנה לקרוב וכפרש"י דמסתמא אדם יצדיק מעשיו לזכות בשעת מיתה כו' וא"כ למדנו דכמו כן יותר יש לזכות בצדקה לת"ח ממה שזוכין בנתינה לקרוב: והנה ראיתי בפתחי תשובה שהביא בשם שו"ת שמש צדקה, דגם בעניי עירו קודמין לת"ח, והיה הדבר תמוה בעיני, וראיתי בגוף שו"ת שמש צדקה, והנה מיירי שם במי שרוצה לקמץ מעניי עירו ולשלוח לת"ח, בזה כתב דעניי עירו קודמין, אבל אם הת"ח לפניו בזה ודאי מודה דת"ח קודם דאפילו אי נימא דמצוה להקדים לבני עירו, מכ"מ הרי עשה דכבוד תורה עדיף כדאיתא בשבועות (ד"ל) וכתובות (דף ק"ה), והיינו משום דמ"ע לכבד את החכם בפניו שהוא כבוד תורה דעדיפא. מעתה היה מקום ליישב לשון הרמב"ם והמחבר ג"כ, דאע"ג דדיוק המשנה שפיר דאב קודם לת"ח לפדות ולהשיב אבידה דוקא בהני שאין הת"ח לפניו, וליכא בזה משום כבוד תורה רק במה שמביא תועלת לעצמו, מש"ה דוקא רבו קודם לאביו שהביאו לחיי עוה"ב משא"כ ת"ח אחר, אבל כשהת"ח לפניו ומקבל צדקה, אז מצוה דכבוד תורה עדיף לדחות אפילו כבוד אב, והנה במס' הוריות תנן להחיות ולכסות ולהוציא מבית השבי, דכהן קודם ללוי כו' אבל אם היה ממזר ת"ח וכה"ג ע"ה ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה, ומפרש בגמרא משום דכתיב יקרה היא מפנינים, יקרה היא מכה"ג שנכנס לפני ולפנים, ובירושלמי אית סברין מימר לפדות ולהחיות ולכסות הא לישיבה לא, אמר ר' אבין אף לישיבה, מה טעם יקרה היא מפנינים אפילו מזה שנכנס לפני ולפנים, משמע דלענין להחיות ולהוציא משבי ולכסות א"צ לדרשה זו אלא לישיבה, ולא כתלמוד דילן, ויש להבין א"כ מ"ט דת"ח קודם, ונראה דהירושלמי מפרש כל הני דתנן הוא נוגע לפקו"נ, וא"כ הא דת"ח קודם הוא משום דרבים צריכים לו, משא"כ כה"ג