משיב דבר חלק א טז

והוכיחו מזה התוס' שם ובמרדכי פ' אין עומדין דאסור להאריך בתוך התפלה והובא בשו"ע סי' קי"ט ס"ב מיהו עמדו על המנהג לומר סליחות בתוך התפלה ובאמת הוא ע"פ גמרא תענית (די"ג ב') דבסדר ת"צ תניא ומאריך בגאולה וה"נ כן מותר להאריך בברכת סלח לנו דמ"ש. מיהו התוס' והמרדכי נחלקו בישובו של דבר דהמרדכי כתב לחלק בין צרכי רבים לצרכי יחיד והכי סתם בשו"ע שם וממילא יישבו שם ג"כ בתירוץ זה על הקושיא השניה שהתעוררו מהא דאמר רב יהודה ברכות (ד' לד) לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות ויישבו בזה בשם רה"ג ור"ח לחלק בין צרכי ציבור לצרכי יחיד ולכך אומרים זכרנו וקרובץ ויעלה ויבוא וכן הוא בתוס' שם בד"ה אל ישאל וכ"כ הרא"ש בפ' א"ע (והטור הביא בסי' קי"ב בשם בעל ה"ג וטעות הדפוס וצ"ל רב האי גאון אבל בה"ג לא ס"ל הכי כמש"כ הטור בשמו בסי' תקפ"ב) והרא"ש הוסיף להביא ראיה מהא דאנו אומרים עה"נ ומכאן נוהגים לומר גם יוצרות דמ"ש ברכת יוצר מג"ר שמפורש שאין להוסיף בהם ומכ"מ לצרכי רבים שרי, אבל התוס' בע"ג שם לא כתבו כך אלא דציבור שאני ר"ל דש"ץ הבא בשביל ציבור שרי להפסיק אבל יחיד בתפלתו אסור ומש"ה לא הביאו ראיה אלא ממה שנהגו לומר קרובץ בג"ר ולא הזכירו הא דזכרנו ויעו"י ועה"נ וס"ל דמזכרנו אין ראיה שהרי באמת תניא במס' סופרים (פי"ט הל"ח) דבקושי התירו לומר זכרנו וזה דוקא בב' ימים של ר"ה וביוה"כ ור"ל שאינו עפ"י דין משום דקיי"ל אין אדם שואל צרכיו אלא כשם שמתריעים בשבת בעת צרה ומתענים תענית חלום בשבת ה"נ עושים לאפושי רחמי שלא עפ"י דין ואין ללמוד משם לכל השנה וכמו הא דאיתא בשבת (דף י"ב) בקושי התירו לנחם אבלים בשבת ולבקר חולים, וכשהתירו באלו אין ללמוד למקום אחר לילך למק"א הגורם צער בש"ק או לשיטת הרמב"ן דפסק כר"י דשרי לומר תפלה ג"כ בבית החולה בכ"ז אין ללמוד למ"א להתפלל, ה"נ אם התירו בקושי בר"ה וביוה"כ להפסיק בג' ראשונות אין ללמוד לכל ימות השנה, וכן מצינו בכמה מקומות שתיקנו חז"ל לפעמים שלא ע"פ דין, וכן הוא לתקוע ברה"ש בישיבה כדי לערבב השטן ואע"ג שאינו ע"פ עומק הדין להקדים תקיעה לתפלת מוסף וכמו דאסור להקדים אכילת מרור לאכילת מצה, ומש"ה המנהג שלא לומר הלל בליל פסח כדי שלא להקדים לפני מצה, דזמנו העיקרי אחר אכילת פסח והדברים עתיקים ומפורשים במ"א, ומכ"מ התירו לצורך שעה כדי לערבב השטן, וה"נ בקושי התירו שלא עפ"י הדין ואין ראיה מזה, והא שלא הביא התוס' ראיה מיעו"י הוא דס"ל שהוא עיקר מטבע התפלה, שהרי אם שכח חוזר, וקרא כתיב בר"ח ונזכרתם לפני ה' כו'. ומהא דעל הנסים אין ראיה דלפרסומי ניסא שאני זהו דעת התוס' שאינו רשאי רק לומר קרובץ בג"ר דש"ץ הבא בשביל הציבור רשאי להפסיק כמו שרשאין לציבור להאריך בתוך התפלה כדמוכח מהא דמאריכין בגאולה בתענית ה"נ רשאין להוסיף בג' ראשונות אבל יחיד אסור אפילו צרכי רבים א"כ אסור לומר יוצרות שכל יחיד מפסיק ברכתו ורק בר"ה ויוה"כ כמו דשרי לומר זכרנו ומי כמוך, ולא כמש"כ הב"י סי' קי"ב דהתוס' ע"ג כתבו כהרא"ש ותוס' ברכות, אלא לדעתי העיקר כמו שכתבתי, דהני תוס' דע"ג וברכות מחולקים הם והמנהג הב' הוא לדעת התוס' (דף ע"ז) דיחיד אסור להפסיק ביוצרות ורק בר"ה ויו"כ התירו לחזור תפלות ותחנונים אפילו ביוצר אבל עוד יש מקום לומר דאפילו לציבור אסור בג' ראשונות, ומהא דסליחות אין ראיה שהרי הגמרא דייק בע"ז דאחר תפלתו שרי להאריך כסדר של יוה"כ ור"ל וידוין שאחר התפלה, וה"נ ילפינן כמו דש"ץ אומר וידוין בתוך התפלה ביוה"כ עפ"י דינא דגמרא (ביומא פ"ז) כי מטא שליחא דציבורא ואמר אבל אנחנו חטאנו קם מיקם כו' ובס' העבודה איתא שם (נ"ו ב') דש"ץ אומר בתוך התפלה, וה"נ רשאי ש"ץ בכל השנה להאריך בתוך התפלה אבל בג' ראשונות ואחרונות לא מצינו ורק בקושי התירו לומר זכרנו ואין למדין כמש"כ לעיל וא"כ בר"ה ויוה"כ וכדומה להו שהוא תפלת טל וגשם ביומא דדינא דידהו שרי, אבל קרובץ בכל ימי השנה בג' ראשונות לא, זולת בפורים יכול להיות דשרי כמו שאומרים עה"נ משום פרסומי ניסא. ה"נ יש סברא להתיר לומר בתוך התפלה וע"ז יסדו המנהג גם במתיבתא דוולאזין נפתלי צבי יהודא ברלין סימן יד למופלג אחד מה שחקר מע"כ על השינוי בברכת יוצר דבימי החול אומרים תתברך ה' אלהינו על שבח מעשה ידיך ובש"ק אומרים תתברך מושיענו על שבח מע"י, נראה משום השינוי השני דבחול אומרים מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית ובשבת אין אומרים משום שלא נעשה בו מאומה, אלא כל מעשה ידיו משבחים ואומרים אין קדוש כה'. והנה משמעות תתברך על שבח מע"י הוא על שני פנים. הא' תתברך על השבח שיש למעשה ידיך שמרוב מעשי ידיך אשר כולם עשוים בחכמה יתברך שמך. והב' תתברך יותר מאשר מעשי ידיך משבחין אותך וכמו לשה"כ בנחמיה ט' ומרומם על כל ברכה ותפלה, ופי' הראשון הוא בחול שאנו משבחים על חכמת וגדולת הטבע שברא ה' אלהינו וכדכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ותכלית ברכה הוא תוספת השפעה כדאיתא בב"מ (קי"ד) דהקדש טעון ברכה מדכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' וגו' ושם הפי' תוספת השפעה במין הנאכל, וכאן במעשה בראשית הפי' בהברכה שיתוסף כח והשפעה במעשה ידיו ית' אבל בשבת הפי' כהפן הב' שיתברך יותר מאשר מעשי ידיו מברכים אותו ומשתבח מהם וברכה שהיא תוספת השפעה הוא בהנהגת העולם בהשגחה פרטית על ישראל ואומרים שיותר מאשר ישתבח שמו ית' ממעשה ידיו מבריאת העולם בכללו, יתברך עוד יותר, מהשגחתו עלינו בפרטות למעלה מן הטבע וההשגחתו הנפלאה עלינו יתברך וישתבח ויתנשא שמו, ויודע שמו בגוים, ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם זה הברכה ותוספת ההשפעה אשר אנו מברכים שמו ית' וכדי שנבין שינויי הכונה בזה המאמר קבעו הלשון תתברך מושיענו שבזה הפרט מיוחד השגחתו הנפלאה עלינו להושיע את שה פזורה ישראל, והקב"ה ברחמיו ובהשגחתו עלינו מושיענו: סימן טו לכבוד הרב וכו' מו"ץ במיטאוי. ע"ד אשר עלה על רצון אנשים אחדים מעדתו להעתיק הבימה שבבהכ"נ הגדולה הבנויה באמצע ולהעמידה סמוך לאה"ק, הנה מלבד אשר כל חדש אסור ומה גם בבהכ"נ מקום אסיפת המון רבה אין זה אלא לרועץ וגם לחורבה, דיש כמה אנשים אשר לא ניתן לדעתם להבחין בין קלה לחמורה ובהתפעלות על שינוי קל יגמרו אומר שנשתנה חלילה התורה, הוסר משוכתה והיתה ח"ו לבערה. מלבד כ"ז נראה לי גם לפי הדין אסור לשנות בכמו אלה. הן אמת שמרן הכ"מ (פי"א מהל' תפלה) כתב דבמקומות שבתי כנסיות קטנים וכל העם שומעין יותר נוי הוא להיות הבימה מצד א' מלהיות באמצע, וכן הוא מקום לומר במ"ש הרמ"א או"ח (סי' ק"ל) בזה"ל ומעמידין בימה באמצע ביהכ"נ שיעמוד עליו הקורא בתורה, וישמעו כולם עכ"ל. ולפי"ז הטעם אפשר לומר דבסור הטעם יכולין לשנות המנהג, אבל כשנדקדק לשון הרמב"ם ז"ל בזה אינו כן וז"ל ומעמידין בימה באמצע הבית כדי שיעלה עליו הקורא בתורה או מי אשר אומר עליו לעם דברי כבושין, כדי שישמעו כולם, וכשמעמידין התיבה שיש בה ס"ת מעמידין אותה באמצע כו' ופי' התיבה כבר כתב מרן הכ"מ שהוא השלחן שהס"ת מונח עליו ופי' באמצע היינו באמצע הבימה וע"ז לא נתן הרמב"ם טעם כלל וכי בשביל שהיא סמוכה מצד אחד יותר מעט כפי רוחב הבימה אינה נשמעת לצד השני אלא ודאי טעם אחר יש בזה, שקרה"ת יהיה מכוון נגד ההיכל וכאשר יבואר [ופי' באמצע הבימה היינו בקו השוה מצפון ודרום ולא באמצע לענין מזרח ומערב וכן המנהג פשוט, ולא כמו שנדחק בזה מרן הכ"מ וכתב בזה"ל ואעפ"י שאין מעמידין עכשיו הס"ת באמצע הבימה אפשר שנהגו כן לכבוד