מרכבת המשנה (חעלמא) - א רנה

מלא. גם י"ל שדעת אחרים אליבא דר' אחא בר יעקב דבעינן שיהי' כל יום י"ד מן החדש ולפ"ז היכא דחל תקופת ניסן בי"ג ו' אין צורך לעשות אדר מלא כיון שרוב יום י"ד מן החדש אלא היכא שהתקופה נופלת בי"ג י"ב ובי"ג י"ח ובי"ד ובי"ד ו' עושין אדר מלא אבל כשהיתרון י"ד י"ב לא מהני לעשות אדר מלא דאכתי אין רוב יום י"ד מהחדש וה"ה לרבינא כשתקופת תשרי בי"ג ו' נמצא תקופת ניסן בי"ח כ"א ועדיין כל יום כ' מן החדש אין צריך לעבר אדר משא"כ בי"ג י"ב שתקופת ניסן בי"ט ג' שנמצא אין כל יום כ' מן החדש שמקצתו מן הישן עושין אדר מלא ואולם בי"ד י"ב דאפילו תמלא אדר נמצא מקצת יום כ' מהישן מעברין ובזה מתורץ קושיית רש"י שם דנעברי' לאלול ע"ש ולפ"ז אפיק שנות ל"ח ונ"ט ופ' ושנות קי"ד קל"ה קנ"ו שיתרון שלהם יותר מי"ד י"ב ועייל שנות למ"ד נ"א ע"ב במקום קי"ד קל"ה קנ"ו ושנות ק"צ רי"א רל"ב במקום ל"ח ונ"ט ופ' דהיינו שלש שנים ק"צ רי"א רל'ב שיתרונם י"ג י"ב י"ג י"ת י"ד מן השנים הראשונים שהם במחזורים קטנים האחרונים וד' שנים למ"ד נ"א ע"ב צ"ג מן השנים התשיעים שבמחזורי' קטנים ב' ג' ד' ה' ושנת י"ז ממחזור קטן הראשון ואותן ששה שנים דאפקינן הם מעוברות ונמצא עכ"פ אין רק ח' שנים שעושין אדר מלא שהם י"ז ל' נ"א ע"ב צ"ג ק"צ רי"א רל"ב בתוך היקף רל"ו שנים והיינו יומי דתלתין שני שרצינו לבאר: פרק י"ח

ה"ה עדים וכו' עד סוף הפרק עיין מש"ל פ"ג הט"ו: הלכות תענית פרק ג

ה"י בד"א וכו' עיין בהשגות ובלח"מ ועמ"ש פ"י מה' נדרים הי"א: הלכות מגילה וחנוכה פרק א

הי"ד כיצד יום י"ד שחל להיות בשבת וכו' ובהשגות א"א כל זו הפיסקא בשבוש והרי היא מסודרת במשנה ע"כ והרב המגיד הבין בכוונת הראב"ד דרצה לפסוק כסתם משנה ולזה תמה עליו ולדעתי אין זה כוונת ההשגות דא"כ למה כתב כל זו הפיסקא בשבוש והרי הך בבא דחל ט"ו בשבת אתיי' כסתם מתניתין ותו דאין ענין ללשון והרי היא מסודרת במשנה דהל"ל ודלא כסתם מתניתין ואלא פשוט בכוונת הראב"ד דמשיג על סידור רבנו ובגמרא מסיק איידי דמתהפכי לי' נקיט סידרא דיומי חל להיות ע"ש והדר חל להיות בשבת וזהו מ"ש שכל הפיסקא מסודרת בשיבוש שהשמיט הקדמת בני הכפרי' ולמה שינה סדר המשנה. וטעם רבנו דלעיל בהלכות ו' ז' איירי מדין בני הכפרים שאם חל בב' ה' קוראין בי"ד ואם חל ביום אחר זולת ב' ה' נקיט שם סידרא דיומי בחל בא' או בב' או בד' וסמך על המבין דה"ה בחל בו' ובז' דהכפרים מקדימין בזמן שיש לישראל מלכות ובפיסקא זו איירי מדין עיירות וכרכים גרידא דלא שייך בהו איידי דמתהפכי מש"ה נקיט סידרא דירחי. ומ"ש הרב המגיד על בבא דחל ט"ו בשבת מבואר במשנה אלא ששם וכו' דבריו תמוהים חדא למה לא דקדק כן על בבא דחל י"ד בשבת דג"כ לא הזכיר רבנו דין בני הכפרים ויותר תמוה מה שתירץ דרבנו איירי בזמן הזה דהא בזמן הזה אין י"ד חל בשבת כמ"ש ה"ה עצמו ובאמת רבנו איירי אף בזמן שב"ה קיים אלא דלא איירי כאן מדין הכפרים שסמך על מ"ש ה"ז: פרק ד

ה"ט ומותר להדליק נ"ח מנ"ח ובהשגות א"א ע"י קינסא ועיין בלח"מ באריכות שביאר דברי רבנו פ"ג מה' מעשר וגירסתו בגמרא כתיבת יד והוקשה לו בדברי רבנו בה' מעשר למה אחז הטעם משום גזרה דרבה דהא אין אנו צריכים לטעם הזה אלא אליבא מ"ד משום ביזוי מצוה אבל למ"ד דבביזוי מצוה מודה שמואל דאסור ניחא בפשיטות דאסור משום ביזוי מצוה. ונדחק לחלק בין קינסא למעות שרוצה לחלל עליו מעשר שני. ולדעתי אין צורך דניחא לי' לרבנו טעמא דרבה משום גזרה דנ"מ דאי משום ביזוי מצוה הי' מותר לשקול פירות מ"ש נגד פירות מ"ש דהוה כמדליק מנר לנר דלא הוה ביזוי מצוה ואפילו למ"ד אכחושי מצוה נמי שרי דלא מכחיש מידי ומשום גזרה דרבה אסור גזרה שמא יכוון משקלותיו ויסבור שהפירות מ"ש משקל סלע והם חסרי' דינר ואח"כ יביא פירות של מ"ש משקל עשרה סלעים שבביתו וירצה לחלל משקל ט' סלעים וישקול מהם כנגד הסלע של פירות כדי לחלל המותר ונמצא מחלל משקל ט' סלעים ודינר על כסף כדי שווי' של ט' סלעים והא דלא נקיט רבנו דין איסור לשקול פירות מ"ש נגד פירות מ"ש לפי שאין דרכו