מיני תרגומא על תורה, ויקרא יג:נב

זה לשון הרמב״ן צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא לשון סילון ממאיר (יחזקאל כ״ה) ומדרשו תן לו מארה שלא תהנה ממנו לשון רש״י ואונקלוס תרגם סְגִירוּת מְחַסְרָא שעשאו כן מן סילון ממאיר שכן קורין בארמית לקוצין המכאיבין חזרי כחזרי שגבבא דעמרא [ברכות דף ח׳.] שקיל טיבותך ושדי אחיזרא [שבת דף ס״ג: ביצה דף כ״ט: כתובות דף נ״ג: בבא קמא דף פ״ג: בב״מ ס״ג.] והאמת שהוא לשון מארה כלומר שהיא קללת אלקים בבגד ובבית כאשר הזכרתי וכו׳ עכ״ל. הנה תראה כי נוסחת הרמב״ם באונקלוס בפסוק נ״א וכן בפסוק נ״ב (ועוד לו בפרשת מצורע סימן י״ד פסוק מ״ד) מחזרא ודלא כנוסחא שלפנינו בתלתא פסוקים הנזכרים מְחַסְרָא ונתחלף בין ז׳ לס׳: