מנחת שי על תורה, במדבר טז

ויקח קרח. פתוחה:

קהת. הקו"ף בשוא לבדו וכן כתב בעל מקנה אברהם כי שם קהת בשוא בשקל דדן:

קראי. בהעתק הללי קראי ירושלמי קריאי מלא עכ"ל ובכל הספרים כתוב קראי חסר והכי נדרש בספר הזוהר ובעל הטורים וכן דרש ר' טוביה בפסיקתא שלו פרשת במדבר וכן במסורת ב' א' מלא וא' חסר דין חסר ר"ל ב' תיבות דומות לענין הקריאה דריש דידהו בחירק והמלא הוא דתן ואבירם קרואי העדה דפ' פינחס ואע"ג דכתיב התם קרואי בוא"ו קרינן קריאי ביו"ד אבל קריאי העדה דפ' במדבר הוי איפכא קריאי כתי' קרואי ק' כמו שכ"ש ועד השלשה לא בא וזו היא כוונת מסרה אחרת כ"י דאמרה קראי ב' וסי' הוא דתן ואבירם קרואי מועד אנשי שם ור"ל ב' שוין בקריאה כדאמרן ובמלא וחסר לא איירי מידי ובהכי כולהו ניחא לא קשיין אהדדי:

ואל כל. מקף באמצע לא שופר ישר במלת ואל:

אש. בלא פסק אחריו:

עליהן. בפסק:

מכם. הכ"ף דגושה:

בני לוי. הבי"ת רפה:

תלונו. תלינו ק':

תשתרר עלינו גם השתרר. שניהם בסי"ן שמאלית:

הביאתנו. בס"א כ"י וגם בכמה ספרי הדפוס הה"א בחטף סגול בספרים כ"י מדוייקים ובדפוסים קדמונים בחטף פתח:

ותתן לנו. מקף באמצע לא קדמא במלת ותתן:

נעלה. העי"ן בחטף פתח:

ואכלה. בספרים כ"י מדוייקים ובדפוסים ישנים הלמ"ד בסגול:

אלהי הרוחת. מלא וא"ו קדמאה וחסר וא"ו תניינא ודכותיה יפקד ה' אלהי הרוחת ועיין זוהר פרשת זו סוף דף קע"ו:

ועל. בלא מקף:

כל. במקף:

וידבר אל העדה לאמר. אזלא בדל"ת:

דתן. הדל"ת דגושה:

האדם יפקד. גלגל בה"א:

וכל אשר. השי"ן במאריך לא בדרגא: