מנחת שי על שיר השירים ד

שערך. העי"ן בשוא לבדו:

מן הרחצה. בנסחא כ"י הרי"ש בקמץ וכן מצאתי בספר דקדוק ישן שנמצא בקמץ חטף בכל אספמיא וכתב גם כן אחר כך שנמצא ברוב דוקנים הָרַחְצה ופלוגתא הָרָחְצה וכך מקובלני עכ"ל וברוב ספרים שלנו בפתח:

תאומי צביה הרעים בשושנים. דין קדמאה תְאוֹמי בשוא וחולם ותניינא תָאֳמי בקמץ וחטף קמץ בסימן ז' וסימן תתאו תְתָאו פי' הראשון תי"ו בשוא והשני תי"ו בקמץ:

שניר וחרמון. בסי"ן שמאלית כמ"ש בסוף פ' דברים:

באחד מעיניך. באחת ק':

כפרים עם נרדים: נרד וכרכם. חצי הספר בפסוקים:

יזלו בשמיו. הז"ין בדגש: