מנחת שי על תהלים סה

לך דומי'. במסורת תילים סימן מ"ב דומי' ד' א' חסר וסימן ולילה ולא דמי' לי. נאלמתי דומי'. אך אל אלהים דומי' נפשי. לך דומי' תהלה קדמאה חסר ע"כ. ואולם לפי מה שנמצאו בכתובים ברוב הספרים המדויקים כולם מלאים חוץ מהאחרון וא"כ היה ראוי להגיה במסורת בתראה חסר ואיכא דמסרי ד' ב' מלאים וב' חסרים ולא מסיימי ואי קושטא הכי צריכינן למימר דקדמאה ובתראה חסר:

לך דמיה תהלה. רפה התי"ו:

תבחר. התי"ו במאריך כמו למען תמחץ רגלך ובקצת ספרים הבי"ת (והמ"ם) בחטף פתח בשניהם שחשבו לתת להם דין הגעיא ואין זה הדעת מחוור אצלי כמ"ש במאמר המאריך בס"ד:

נאזר. האלף בשוא לבדו כמ"ש בריש ירמיה וכן במכלול דף ע"ב:

מוצאי בקר. רפי הבי"ת:

ותשקקה. במקצת מדויקים ותשקקיה ביו"ד ועמ"ש בצפניה א' על אחפש:

צמחה. אין במ"ם דגש: