מנחת שי על תהלים מט

למה אירא. חד מן ה' גדשין אף על גב דסמוכין לא"ה וסימן נמסר במ"ג סימן ע"ב ועיין בספר מכלול בסופו על מלת מה:

יסובני. בספרים מדוייקים נכתב בוא"ו עם הדגש וכ"כ רד"ק:

ויחי עוד. בגעיא:

לעולם. מפני הגעיא שעם השוא קודם אות הגרון תקרא חולם בקריאת האות שבצדה מכלול דף קפ"ט:

לדור ודר. ד' דסמיכי כתיבי כן קדמאה מלא ותנין חסר וסימן במ"ג:

כבהמות נדמו. דומה בעיני שקצת מהקדמונים היה כתוב בספריהם נדמה ובראש כולם הרב רבינו משה מקוצי שתב בחיבורו בהקדמת חלק העשין נדמה כתיב נדמו קרי וסמך לדבריו מצאתי ממדרש קהלת רבתי על פסוק גם במדעך מלך אל תקלל ואיתא נמי בויקרא רבה פ' ל"ב ומשם נראה דכתיב נדמה וכן כתב בעל מתנות כהונה הכי גרסינן נמשל כבהמות נדמה ואין נדמה אלא שתיקה ע"כ. אך גירסא קלישתא קא חזינא הכא דלא אשכחנא כי האי גוונא בספרי דאתו קדמנא גם בעל אות אמת בהנהו תרי דוכתא דמדרש קהלת ויקרא רבה הגי' צריך לומר כבהמות נדמו אין נדמו אלא שתקו שתקתים וכו':

כסל למו. רד"ק אמר שהוא בשש נקודות אבל בס"ס בחמש נקודות וכן במסורה ולדעת רשע כסל (קהלת ז') לית סגול:

לשאול שתו. כן הוא בס"ס במאריך בלמ"ד וכב"א ויש מן הנקדנים שנקדו השי"ן בחטף פתח ואין דעתי נוחה בהם וקריאת העולם בשוא נח: (שתו מלרע) אבל בעל לוית חן בשער ד' פ' ו' כתב כצאן לשאול שתו מלעיל שתו בשמים פיהם סימן ע"ג מלרע וכן כתב רב פעלים. ובעל אור תורה בפרשה בהעלתך על פסוק שטו העם כתב שגם הוא מצא במסרה כ"י כצאן לשאול שתו מלעיל ואחר כך כתב ומיהו אם הוא מלעיל או לא צ"ע עדיין ובמקומו יתבאר בע"ה עכ"ל. אבל לא ראיתי שכתב על זה מאומה בשום מקום ובספר א' כ"י מסור על זה לית מלרע וא' מלעיל שתו בשמים ע"כ. ואומר אני שאם מסור בידיהם כך נקבל ואם לדין יש להשיב להיות פתוח ודגוש וגם מדברי רש"י והאבן עזרא ורד"ק בספר מכלול דף קמ"ט נראה דשתי מלות אלו שוים הם לכל דבר כשם שנשתנו שניהם מן הכלל להיות פתוחים ודגושים שאם היה ביניהם הפרש לא אישתמיט חד מינייהו למכתביה:

וצירם. וצורם קרי:

מיד שאול. בספרים כ"י ודפוסים ישנים מלא:

כי יעשר. העי"ן בחטף פתח: