מנחת שי על תהלים לז

יבולון. לית ומלא:

משאלת. לית וחסר וא"ו:

וקוי. בהנעת הוא"ו שהוא עין הפעל מן קוה והיו"ד סימן הרבים. אבל וקוי ה' יחליפו כח ישעיה מ' בהנעת היו"ד שהיא במקום עי"ן הפעל, והוא"ו למשך כוא"ו שומרי, ויו"ד הרבים נפלה מהמכתב. כ"כ רד"ק בפי' וכן צריך להגיה במכלול יופי ובפי' רד"ק מדפוס נפולי והחכם אבן עזרא כתב על זה בתהלים שהיו"ד תחת הוא"ו ועל אותו שבישעיה לא כתב מאומה נראה שהוא סובר בהפך ולפי מה שנמסר במקרא גדולה שלנו הכא והתם נראה דאתיא כוותיה:

יירשו ארץ. בשני יודי"ן ובמאריך:

כי יבא יומו. חסר וא"ו אחר הבית:

וקשתותם. בספרים מדוייקים השי"ן דגושה והתי"ו רפוי' וכן נכון כמ"ש בישעיה ה' וירמיה נ"א ונחמיה ד' וכ"כ ר' יונה בספר הרקמה שדגשת השי"ן הוא מפני פגישת שתי התוי"ן כמו שדגשו נו"ן ירמיה הענתתי:

טוב. בלא רביע:

כי זרועות. בלא פסק באמצע:

כי רשעים. בלא פסק באמצע:

כלו בעשן כלו. הראשון מלרע והשני מלעיל לסוף פסוק מכלול דף קנ"א:

ולא ראיתי. בגעיא:

סור מרע ועשה טוב. מלת טוב בטעם רביעי לא באתנח:

כי ה' | אהב משפט. הגרמי' קודם מלת אהב ולא אחריו:

את חסידיו. ב"ר פרשת פ"ו חסידו כתיב זה יוסף וכן בערוך ע' חסד הובא זה המדרש ובספר הזוהר פרשת וישב האי קרא אוקמיה באברהם חסידו כתיב ע"כ. ברם בספרי דידן לא אשכחנא רק ב' חסרים על פי המסורה וסי' רגלי חסידו ישמר דשמואל. ודרך חסידו ישמר משלי ב':

מעוזם. בוא"ו עם הדגוש:

יפלטם. בהללי יפלטם בלא דגש: