מנחת שי על תהלים קלט

וכל דרכי. הוא"ו בגעיא:

ותשת עלי כפכה. סודו ותשת עלי הפכך ועל כן מלא בה"א עיין במסורת שבסוף ספר לקוטי שכחה ופאה דף כ"ח ע"ב:

פלאיה. פליאה קרי:

לא אוכל לה. מלת אוכל בשני טעמים:

אנה אלך. זה אחד מן השנים מלרע והשני אנה אנחנו עולים:

ותאחזני. הוא"ו בגעיא:

לא יחשיך. במדוייקים החי"ת בשוא לבדו כמ"ש בירמיה י"ג:

עצמו. העי"ן נקראת בקמץ חטוף:

בתחתיות. הבי"ת בגעיא:

ועל ספרך. הוא"ו בגעיא:

ולא אחד בהם. ולו קרי. ומדרשי אגדה יש רבים ועיין מ"ש בריש הקדמת הראב"ד לספר יצירה:

ולי מה יקרו. כתב רב פעלים שדגש דחיק ואתי מרחוק דגש חזק ולכן ימצא גם ביתר האותיות ולי מה יקרו רעיך. מה טבו אהליך יעקב ודומיהם:

אלוה, רשע. יש פסיק בין אלוה לרשע וכן צריך להפסיק בקריאה שלא יהא נראה כמחרף ח"ו וכן בפסוק הלא משנאיך ה', אשנא שבסמוך יש פסיק בין השם לאשנא משום כבודו של מעלה כמ"ש פעמים רבות:

למזמה נשוא. חד מן מלין דכתיב אל"ף בסוף תיבותא ולא קרינן הראב"ע ורד"ק ומסורת דניאל ג' וריש פ' שלח לך:

לשוא עריך. אמר בעל המסרה על ויהי ערך (שמואל א כ״ח:ט״ז) ב' בלישנהון חד חסר וחד מלא והשמדתי עריך (מיכה ה׳:י״ג) ולדעתי אינו מזה הענין נשוא לשוא עריך כי לא חשבו עמהם ג"כ בשרשים אבל במסרה שלפנינו בשמואל ובמיכה נמסר ח' בלישן דבבו בקריאה ונחשב עמהם גם נשוא לשוא עריך: