מנחת שי על תהלים קיט

לא פעלו. הפ"א רפויה:

אתה צוית פקודיך. ו' חסרים וא"ו וסימנהון אתה צויתה פקדיך הנה תאבתי לפקדיך. ואתהלכה ברחבה. זאת היתה לי כמעט כלוני בארץ צעיר אנכי ונבזה וסימנהון אהוזכ"ץ:

בדרך עדותיך. הוא"ו נקראת. כן הוא בשמנה אותיות באלפ"א בית"א זאת וסימנם פר"ץ ב"ן דמ"ה בר מן א' צויתה צדק עדתיך ונמצאו עוד שנים אחרים במסירת ולשלמה בני תן לבב שלם לשמור מצותיך עדותיך (ד"ה א' כט.) ולא הקשיבו אל מצותיך ולעדותיך (נחמיה ט׳:ל״ד). ומה שכתבו במסירת הדפוס בדרך עדותיך ששתי ט' מפקי' וא"ו צריך להגיה י' מפקי' וא"ו ולהוסיף ולעדותיך דנחמיה:

גר אנכי בארץ. אין שום טעם באל"ף:

גרסה נפשי לתאבה. בבי"ת ובקצת נוסחי עתיקי דדפוסא כתוב לתאוה בוא"ו וטעותא היא:

ותורתך. הוא"ו בגעיא:

משפטיך שויתי. במירכא כן הוא בספרים כ"י לא בגלגל:

דבקתי בעדותיך. חד מן ח' מפקין וא"ו בענין:

ואצרנה. במכלול דף כ"א הצד"י בחטף קמץ ולא ראיתי כן בשום ספר ועיין בישעיה כ"ז:

הט לבי אל עדותיך. חד מן ח' באלפא ביתא בוא"ו נעה:

תאבתי לפקדיך. בספרים מדוייקים חסר וא"ו וכן דינו מהמסרה שהבאתי למעלה:

ויבאני חסדך. חסר יו"ד הרבים מהמכתב ולית כוותיה:

ואל תצל. הוא"ו בגעיא:

ואשמרה תורתך תמיד. הוא"ו בשו"א ויש מי שכתב אותו בקמץ לפי שמצא במסורת ח' ואוי"ן קמצין בתמניא אפי' (פי' אלפין) בא"ב וא' מהם ואשמרה תורתך תמיד וטעות נפל במסורת הדפוס וצריך לגרוס ואשמרה תורתך שבאות זיי"ן וסימנו מוכיח ז"ז תנפ"ק ר"ש שנים הראשונים באות זיי"ן ובמסורת הדפוס מנפ"ט ר"ל חנפ"ק וכן מצאתי במסרה כ"י כל אלפא ביתא ו"א בשוא הוא"ו בר מן ח' קמצין וסי' ואתנחם. ואשמרנה. ואשיבה. ואקימה. ואשאפה. ואשועה. ואתקוטטה. ואהבם:

ואתהלכה. הוא"ו בשוא ובדפוס ישן בקמץ ושבוש הוא כמ"ש במסורת דלעיל:

זכר דבר. במקצת ספרי זכר בחולם והרוב בקמץ חטוף:

הליצני. הה"א בחטף סגול ובדפוסים ישנים בחטף פתח ואין לחוש לו:

זכרתי משפטיך. בספרים כ"י אין פסוק בין זכרתי למשפטיך אבל יש פסיק בין מעולם לה' שלא יהא נראה כאומר ח"ו מעולם של ה' ומיחזי כשתי רשויות חלילה וכן הוא בפסיקתא דתהלים:

האמנתי. האל"ף בחטף סגול:

אשיח בפקודיך. בדפוסים ישנים וברוב ספרים כ"י מלא וא"ו וכן ראוי כי לא נמנה במסרה עם הו' חסרים שכתבתי למעלה:

וידעו. וידעו קרי:

תנחמני. התי"ו בגעיא:

למשפטיך. הלמ"ד בגעיא בס"ס:

לא אשכח פקודיך. ברוב ספרים ישנים מלא וא"ו וכן נכון כמ"ש לעיל:

לך אני. בס"ס בגעיא:

לכל תכלה. בגעיא:

כי עדותך. הוא"ו נקראת:

כי פקודיך נצרתי. מלא וא"ו כי אינו מהששה חסרים וכן הוא בספרים ישנים:

אמרתך. באתנח וי"ס ברביע:

נפשי בכפי. הבי"ת רפה:

נחלתי עדותך. הוא"ו נעה:

ותורתך אהבתי. הוא"ו בגעיא בס"ס:

לדברך יחלתי. כן הוא בספרים כ"י:

ואשעה. אין דגש בשי"ן:

בחקיך. הבי"ת דגושה וי"ס רפה:

סגים. במקצת מדוייקים חסר יו"ד קדמאה ומסורת משלי ריש סימן כ"ה מסייעת להו:

עשיתי משפט צדק. כל קריא צדק ומשפט בר מן חד חילוף משפט וצדק:

ערב עבדך. כל אלפא ביתא אית בכל פסוק חד מן עשר לישני אלין. אמירה. דבור. עדות. דרך משפט. פקוד. צווי. תורה. חק. אמונה. ואינון רמיזין לעשרה פתגמי אורייתא דאיתיהבת על טורא דסיני בר מן חד ערב עבדך לטוב דלית ביה חד מכל אלו ואית דגרסי צדק במקום אמונה:

פלאות עדותיך. הוא"ו נעה:

פתח דבריך. הפ"א בקמץ קטן להבדיל בינו ובין פתח השער שהוא בפתח קטן שרשים וכן במסורת לית קמץ במסרה אחרת כל קריא פתח ופתח בג' נקודות בר מן א' קמץ פתח דבריך יאיר שהוא פתחון דברים לכתחלה:

מבין פתיים. בשני יודי"ן וכן ערום ראה רעה דמשלי כ"ב והמסורת תבא עליהן ב' מלא בתרין יודי"ן:

ואל תשלט. הוא"ו בגעיא:

ועבדך. בגעיא הוא"ו:

ותורתך. בגעיא הוא"ו:

צדק עדותך לעולם. הוא"ו נעה:

קראתי בכל לב. הבי"ת רפה:

לדבריך יחלתי. לדברך קרי:

כמשפטיך חיני. הכ"ף בגעיא בס"ס:

קרבו רדפי זמה. בספרים מדוייקים מלת קרבו בימנית וכן נכון לא בגלגל:

וכל מצותיך. הוא"ו בגעיא:

רַחְמֶיךָ רַבִּים־ יהוה. כך הם הטעמים בס"ס וצריך ליזהר שלא יסמוך מלת רבים לשם וכן דקדק בעל הטעמים להניח פסוק בין שתי המלות להרחיק הרבוי משמו ית':

כמשפטיך. הכ"ף בגעיא:

מעדותיך לא נטיתי. הוא"ו נעה:

כחסדך. הכ"ף בגעיא:

ומדבריך. ומדברך קרי:

תחי נפשי ותהללך. מפני הגעיא שעם השוא תקרא חירק בהרחבה כשתבא קודם אות הגרון וזה אחד מן הדומים במכלול דף קפ"ט וכן הוא בספרים כ"י בגעיא:

יעזרני. במקצת ספרים כ"י מדוייקים יעזרני בשני שוואים:

(זכר שלא לכתוב כי אם פסוק א' בשטה א' באמצע הנייר ולהניח שטה אחת חלקה בין אל"ף לבי"ת וכן בין כל אות ואות מכ"ב אותיות):

תעיתי כשה. בספרים מדוייקים בסגול וכן דינו לפי שאינו סמוך כמ"ש השרשים בשרש שה: