מנחת שי על תהלים קט

וישמימו עלי רעה. בטעם ימנית לא מיושב:

ודרשו מחרבותיהם. כתב ר' יעקב בן אלעזר בספר (הללי) [הלולים]אשר בטוליטולא כתוב עליו במסרה לית כותיה חטף וגם הנגיד כתב שמצא כן במסר' וברוב הספרים כ"כ רד"ק בשרשים ובפי' הוסיף שלקריאה הזאת תהיה המלה צווי כמו תרבו מאד. משכו אותה וטרח לפרש הענין על קריאה זו ובהגהות שרשים א"א ויהי' דרשו בקמץ חטוף כמו ודרשו בקובץ מבנין פועל או בחולם בעבור הרי"ש שאינה מקבלת הדגש על משקל כי גרשו ממצרים וכן פירש"י באחד הפנים יז"ש ודרשו משמע מאת אחרים שהרי נקוד חטף קמץ ע"כ וכן מצאתי גם אני בס' ישן מספרד שמסור לית כתי' חטף. האמנם תחלת דברי רד"ק בפי' כך הם ומלת ודרשו נקראת בקמץ רחב כמו ושמרו דרך ה' וכן קבלנו קריאתה:

ואל יהי. בגעיא:

אל תמח. המ"ם בקמץ:

עני ואביון. בס"ס בטעם ימנית וספר אחד חונה ביו"ד:

ונכאה. י"ס בצירי וי"ס בסגול:

ולא חפץ. בגעיא:

תהי לו. בגעיא:

ולמזח. המ"ם בצירי שרשים:

עשה אתי. בס"ס העי"ן בגעיא ועין מה שאכתוב במשלי כ"ו:

חלל. חציו קמץ וחציו פתח והוא פעל עבר רד"ק ואבן עזרא:

כנטותו. בכ"ף רד"ק:

נהלכתי. ברוב ספרים מדוייקים הה"א בחטף סגול:

וידעו כי ידך זאת. בס"ס הוא"ו בגעיא אע"פ שאין נראה כן מדברי לשון למודים שהבאתי לשונו במאמר המאריך:

ועבדך. בס"ס בגעיא:

כמעיל. המ"ם רפה והכ"ף בלא מאריך רד"ק בפי' מכלול דף נ"א וכן בישעיה נ"ט:

בשתם. הבי"ת בקמץ לבד:

משפטי נפשו. ג' נפשו מטעין בהון וסי' ואל עונם ישאו נפשו (הושע ד׳:ח׳) להושיע משופטי נפשו. ולא נתתי (איוב ל"א) מסורת הושע: