מנחת שי על משלי ז:כה

ואל תתע. תעה לבבי פלצות בעתתני בראותי ריבוי החילופים שנפלו בספרים כלנו כצאן תעינו. איש לדרכו פנינו. ואין מי יורה דעה. ידין כהלכה. בכמה ספרים חדשים וגם ישנים נכתבים ונדפסים בלא וא"ו ואף בס"א כ"י מוגה בוא"ו אע"פ שלא נכתב כן בראשונה ונסחא זו מאושרת בעיני מפני שמצאתי במ"ג כ"ג פסוקים בקריאה רישא ומציעתא אל אל וסימן נמסר בשמואל ב' א' ואין זה ממניינם וכן הוא עם וא"ו בתרגום ובפירש ן' עזרא ורלב"ג וקב ונקי ויחייא ועמנואל. ומאיר נתיב: אך קשה שבמ"ג נמסר סימן מן כ"ב יחידאין ו אל ולית להון זוגא ואין זה ממניינם השם יקיים בנו מקרא שכתוב וידעו תועי רוח בינה:

תתע. בטעם א' לבד בתי"ו בס"ס ואף בספרים שהם בב' טעמים שניהם בתי"ו ראשונה כי כן משפט המלה להיות מלעיל כמו ותלך ותתע (ראשית כא). תחת גערה במבין (משלי י״ז:י׳) וכל הקורא אותו מלרע אינו אלא תועה:

בנתיבותי'. מלא וא"ו במדוייקים: