מנחת שי על משלי ל

בן יקה. בחירק הבי"ת בספרים מדוייקים והמסורת מוכיח כמ"ש בזה הספר סימן כ"ג וכ"כ ן' עזרא ורד"ק:

ואכל. הכ"ף רפויה:

אל תוסף. לית ומלא ודגש גם המכלול דף קכ"ז ודף ק"צ הביאו עם דומים אחרים שהשוא האחרון נע כמו ויבך וישב ויש שקוראים כל שני שואים בסוף המלה נחים ועיין בפרק רבי אלי' המדקדק שער ששי:

ודבר. הוא"ו במאריך במדוייקים:

ראש. באל"ף:

ותפשתי. אולי בעבור היות וגנבתי מלעיל היה הבא אחריו מלעיל. הראב"ע מספר מאזנים. ועיין מ"ש ביחזקאל מ"ג:

אדנו. אדניו קרי:

ואשמת. אין בוא"ו געיא:

מתלעתיו. בגעיא המ"ם בס"ס:

הב הב. בי"לת דהב קדמאה זעירא וכן מסור עליו לית בי"ת זעירא:

תלעג. במאריך התי"ו:

ותבז ליקהת. היו"ד נחה והקו"ף דגושה:

ויאכלוה. בגעיא הוא"ו:

וארבע. וארבעה קרי:

אניה. האל"ף בחטף קמץ ברוב הספרים:

ומחתה פיה. הפ"א רפה:

ארבעה הם. לית מלעיל ונמנה בסוף מסורה גדולה בשיטא חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכוותיה:

שממית. בספרים כ"י מדוייקים בשי"ן שמאלית וכ"כ בהדיא בעל מאיר נתיב ובעל הלשון ואף הביאו בשרש בפני עצמו לפי שאינו בשרש האחר שהביא בשי"ן ימנית:

מיטבי לכת. בספרים מדוייקים מלא יו"ד בתר מ"ם וחסר יו"ד בתר טי"ת וכן דינו מכח מסורת דיחזקאל סימן ל"ג:

אם נבלת בהתנשא. הבי"ת רפויה: