מנחת שי על ישעיהו יט

ימשל בם. השי"ן בקמץ לבד:

קנה וסוף קמלו. כתב בעל ערוגת הבשם בפ"ג מספרו שהלמ"ד דגושה וכן מצאתי בס"א כ"י אמנם בשאר ספרים רפה:

על פי יאור. ליכא למיחש על מאן דמספקא ליה אי כתיב ועל פי בוא"ו דדין הוא חד מן י"ח פסוקי דאית בהון על על וחדה מלה באמצע וסימנהון במלכים ב'וט"ז:

יבש נדף. במקצת ספרים ייבש בשני יודי"ן:

ביאור חכה. עעין מ"ש בזכריה י':

וארגים חורי. עיין בשמואל ב' כ"א:

כל עשי שכר. כל לשון שכירה כתיב סמ"ך בר מן דין כתיב שי"ן:

נשאו. בשי"ן ימנית מלשון הנחש השיאני:

התעו את מצרים פנת. במקצת דפוסים אחרונים כתוב והתעו בוא"ו בראשית המלה ואינם אלא טועים אבל והתעו את מצרים בכל מעשהו שבסמוך הוא בוא"ו:

לחגא. החי"ת בקמץ חטוף מפני דגשות הגימ"ל:

עיר ההרס. בה"א לא בחי"ת כמו שנמצא באיזה ספר וכן נמנה במסרה גדולה בשטה מן ל"א קריין ה' וכל חד וחד לית דכותיה והכי איתא בשילהי מנחות מאי עיר ההרס כדמתרגם רב יוסף קרתא דבית שמש דעתידא למיחרב יתאמר היא חדא מנהון ומאי משמע דהאי הרס לישנא דשימשא הוא שנאמר האומר לחרס ולא יזרח וגו' (איוב ל"ט) ע"כ. וכן הוא בתרגום יונתן ורש"י כתב תרגם יונתן לשני פנים וכו' ועיין מ"ש בדברי הימים ב' ל"ג על ויעתר ובסוף יחזקאל על יעבדוהו: