מנחת שי על מלכים א ח

את כל ראשי המטות. חזינא לקמאי דמספקא להו בהאי תיבותא היכי כתיבא והן ולאו ורפיא בידייהו וליכא למפשט מנוסחי עתיקי דאיכא מאן דכתב ואת בוא"ו ובתר הכי אוסיף וא"ו ובסיפרי דדפוסא נמי איכא פלוגתא בחדתי כתוב ואת בוא"ו בקרא ובתרגום ובעתיקי כתיבאת בלא וא"ו והכי הוי תרגומא דילהון. ובס"ד אשכחנא בירורא דהאי מילתא במסרא רבתא דמסרא י"ט פסוקי בסיפרא דמלכים דכתיב בהו את. את. את. את. ודין חד מנייהו חזינא נמי לבעל א"ת דכתב בספריה הכי גרסינן את:

להעלות. כן הוא בס"ס:

כי הכרובים. מתחלפים הספרים וע"פ המסורת מלא וא"ו שאין זה במספר החסרים בפרשת תרומה ואולם חברו שבפסוק הוא א' מן החסרים. (א"ה ויארכו פליגי ביה ספרי אי חסיר אי יתיר וע"פ המסורה דד"ה ב' ה' דין ראוי להיות חסיר):

אשר דבר בפיו. במקצת דפוסים הבי"ת בצירי וטעות הוא שהמסרה אומרת כל דבר בסגול בר מן אס"ף שהם בצירי ואחד בסגול הנה החיה ה' אותי כאשר דבר (יהושע י"ד) וכן כתב במכלול דף ע"ד ובלוית חן פ' כ"א מהשער השלישי וכן הוא בסגול בנוסחא כ"י וברוב ספרי הדפוס:

הברית והחסד. בספרי ספרד הוא"ו בגעיא:

דבריך. דברך קרי:

יכלכלוך. ברובא דסיפרי דיקי מלא וא"ו כתיב וכן חברו דדברי הימים:

מזבחך. כ"כ בס"ס והבי"ת בפת"ח:

בהנגף. הבית בגעיא:

שבו. ד' בטעם מלרע וסימן מסרתא בדברי הימים ב' כ"ה:

אשר בנית. בניתי קרי:

ושמעת השמים מכון שבתך. בס"ס התי"ו בסגול וכן בדפוס ישן:

בכל קראם. הקו"ף בקמץ לבד והוא חטוף:

לך לנחלה. כן כתב בספרי ספרד בגעיא:

חלבי השלמים. הבי"ת רפה כן חברו שבפסוק:

ויברכו. הרי"ש בשוא כמנהגנו:

שמחים וטובי לב. בכל ספרים כ"י ודפוסים ישנים מלעיל ודפוסים אחרונים מלרע ולא טוב הדבר וחברו דד"ה מלעיל בכל הספרים: