מנחת שי על הושע ד:יט

צרר רוח. כתוב במכלול דף צ"ה כי מלת צרר בשני טעמים וי"א כי לכן שמו שני טעמים כאשר נפגשות שתי אותיות דומות זו בסוף המלה וזו בראשית המלה שבצדה כדי לבעאר קריאת שתיהן כמו שהזהירו רבותינו בק"ש ליתן ריוח בין הדבקים וה"ה לכל קריאה. אמנם בספרים הנמצאים אתנו בטעם אחד לבד ברי"ש ועיין מ"ש בפרשת ואתחנן סימן ד':

ויבשו מזבחותם. בדפוס קדמון כתב מזבחותם וכן מצאתי במקצת ספרים כ"י אך נכתב בצדו מזבחותם נ"ל חזקיה מכח המסורת ע"כ. וכן פרשוהו המפרשים וכן הוא בספרים מדוייקים ומלא וא"ו ומסורת עליו לית ומלא: