מנחת שי על יחזקאל מז

ויוציאני. עיין מ"ש בריש סימן ל"ז:

מי אפסים. כ"כ בכל ספרים כ"י מדוייקים שראיתי וגם בדפוסים קדמונים בקמ"ץ חטף האל"ף וכן כתב בעל הלשון והוא על משקל מי מתנים שבסמך:

כי גאו. מלרע הטעם באלף:

מי שחו. בשי"ן שמאלית וכן תרגם יונתן מי סחנא וכן נראה מלשון רד"ק בפירוש ובשרשים וכן מוכיח ירושלמי דשקלים פרק ו':

וישבני שפת הנחל. בספרי הדפוס כתוב וישבני על שפת הנחל וכן ת"י וכן הוא בפירוש רד"ק האמנם בכל ספרים כ"י שבאו לידי אין בהם מלת על וכן פירש רש"י היינו דכתיב וישבני שפת הנחל כלומר אצל שפת הנחל ששם היה עומד:

ונרפו. האל"ף נחה:

יעמדו. עמדו קרי:

דוגים. בס"א כ"י דיגים קרי ורד"ק כתב דוגים כן כתיב וקרי:

למינה. חד מן מלין דלא מפקין ה' בסוף תיבותא ומטעין בהון כ"כ רש"י ורד"ק ובעל יפה מראה בפ"ז דשקלים סי' י"ד:

בצאתו. בצאתיו קרי:

לחדשיו. ברוב הספרים הלמ"ד בקמ"ץ ובמקצתן בסגול והחי"ת בחטף קמץ:

המה יוצאים. במסורת יחזקאל סוף סי' י"ד חשיב להדין מן ד' יוצאים מלא והכי אשכחנא בסיפרי דיקי דספרד:

והיו. והיה קרי:

והיה תפלו אותה. בספרים כ"י ודפוסים ישנים מלא וא"ו וכן ראוי ע"פ המסורת שכתבתי לעיל סי' כ"ג: