מנחת חינוך ריד:ג

ומכוש אחרון כו'. כ"ה בע"ז די"ט ע"ב ובתוס' הקשו הא אפילו פמש"פ ג"כ אסור בהנאה ותי' דהעכו"ם אינו מקפיד על פמש"פ ובלא זה המכוש היה נותן לו כל שכרו ואין זה דמי ע"ז ע"ש. ולדעתם אם עכו"ם אמר לישראל העבר לי מאה חביות בל' פרוטות אף דבחבית האחרון לית בה ש"פ מכל מקום אסור דהוא דמי ע"ז אבל דעת רשב"א אינו כן ועיו"ד סי' קל"ג דפמש"פ אינו אוסר כלל בשם הרשב"א מש"ס דילן ובש"ך שם מקשה שהוא נגד דעת התוס' ע"ש. והנה דין זה שמביא הרהמ"ח דע"ז של עכו"ם נאסרה מיד ל"ד שהיא של עכו"ם אלא אם נעשית בשביל עכו"ם אף על פי שישראל עשאה משלו מכל מקום אסורה תיכף אף על פי שלא נעבדה עדיין וכ"נ מסוגיא דשם עכצ"ל דמכוש אחרון לית בי' ש"פ אפילו למ"ד אומן קונה בשבח כלי. ועוד יש הוכחות לזה דהעיקר תלוי בשביל מי העשייה אם בשביל עכו"ם נאסרת מיד ואם בשביל ישראל אינה נאסרת אף שעשאה עכו"ם וז"פ לע"ד: