מנחת חינוך, קומץ מנחה תקכח

מצוה תקכ"ח כתבתי הא דחלוצי צבא אישתרי להו דברים אסורים דוקא מה שנאסר לישראל אבל אמ"ה שאסור אף לעכו"ם לא הותר להם. שאלני משכיל א' א"כ הדרא קושית הרמב"ן לדוכתא למה לא צוה הקב"ה על געולי כלי סיחון ועוג ואי דאישתרי הו"ל להגעילם משום שבישלו אמ"ה והשבתי לו דבאמת אמ"ה שאסור לב"נ הוא רק גוף אמ"ה אבל ציר וטעם דילפינן מקראי הטמאים וכו' או טעם כעיקר זה רק לישראל דהתורה לישראל נאמרה א"כ ציר וטעם לא נאסר כלל לב"נ וסברא זו מבואר בכו"פ בהלכות אבר מן החי והדברים ברורים: