מנחת עני ז

הקדמת בן המחבר יוצר האדם וחונן הדעת – לו יאתה תהלה ותודה נובעת – אשר מקור חכמתו ויראתו – פתח ביתר עוזו ושאתו – לסגולי דור דור ודורשיו ואנשי חמודיו – נוצרי עדותיו בכל עת ושומרי פקודיו – מעינות הגיוניהם חוצה להפיץ – לנטוע עץ הדעת גומל פרח וציץ – לערוך שכלם על נר המנורה – להוגים בה להופיע אורה לחצוב בארות ולשאוב ממעיני התורה – לכל החוסים להחיות נפשם ברוח טהורה – ולמי כל אלה חמדת ישראל ונטע שעשועי שרשיו – הלא לאבי אבי רכב ישראל ופרשיו – אשר אור תורתו העריך על הר גבוה בשחקים בהיר – ותחת שוחה עמוקה נר שכלו האיר – ובמתק מדברותיו הדרך אשר ישכון אור התורה תו – ורבים השיב מדרדר העון עם שושני שפתותיו – ללמדם ארחות עולם מאושרים מפז ומפנינים – להיות חלקם בחיים חבלם בנעימים. וזאת תורת המנחה אשר הכין לצאן מרעיתו – אשר הטיף דבר ד' להסרים למשמעתו – ויותר מחמשים שנה אשר בקול דבריו כבוד אלקי ישראל העריץ והקדיש – ואת מצותיו משפטיו וחוקותיו דרש באר היטב מקמה ועד גדיש – ואת מצפונות המדרשים אשר שם הזהב גלה – ואבני טוב האגדות הבריק ויגיהו אור סגולה – וכל רעיונותיו הלביש בנועם מליצותיו – תפוחות זהב וכסף משכיותיו. אך לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה – ולכן לשאלות דור החדש שם פניו אל כל אשר הנגע פשה – מחוקק במשענתו התורה והתעודה להרימה – נגד בוגדים ומשחיתים אשר לה פנו עורף להחרימה – ובקנאת האמת הסיר מעל פניהם מסוה השקר -- להורות ולהבחין בין חוקים המוסרים ומדינים אשר הם ליקר – בעיני כל איש שבלבבו נגע אלקים יראתו -- וישימם לענקים לגרגרי אמונתו -- ובין נגעי הזמן שבעלות רוח היום יסודתם – לעקור ולנתוץ בית ד' לשארית אמונתם. וזה כשלשים שנה אשר כל מכירי אאמ"ו הר"ב ז"ל בו פצרו -- לחרוט בצפרן שמיר מאמרים ודרשות ממגד אוצרו – להפיצם ביעקב ולחלקם בישראל לזכרון – למען יעמדו ימים רבים ויהיו לאות לדור אחרון – אבל המון טרדותיו אשר מבקר עד ערב כתרוהו – ונוסף על משרת הרבנות מקרוב ומרחוק מנוחה הרדיפוהו – ועוד מדת ענותנותו אשר מנעה פרי עטו גם בעניני הלכה להרהיב – ועל אחת כמה וכמה באגדה בנפשו עוז להרהיב לכל המתענגים בנועם דבריו חמדו – למלאות חפץ זה לנגד עמדו. ואך בשנת תרכ"ח כאשר עברו לו ימי הזקנה – והגדיל הצל וראה כי היום פנה – אז התחיל ללקוט שושנה מתוך שושנה – ממספר דרשותיו על כל שבתי וחגי השנה – אשר עד אז רק רעיון המושך עם הפסוקים אגדות ומדרשים – וביאור קצר מאוד על הגליון היו חרושים – ובזה הספר במכתב ובדפוס עד ספר הדברים הגיע ופרשיות הדברים ואתחנן ועקב אלי מפיו הגיע – עוד ימים מועטים לפני בא השמש ויחל האור – ואל מקור החיים שב רוחו הטהור – ונעצב עמדתי באבלותי כי נגדע קרננו – ולא זכינו שהשלים דבריו אשר להם ערגה נפשנו – להתענג מזיז כבודם – ומאצילות הדר הודם.