מנחה חריבה שג

דתרתי ש"מ דבקולו של משה ודבעינן שיהא בלה"ק, מ"מ לשון שאין ת"ל בקול צע"ק

שם ד"ה ורבי יהודא וכו' דר"י סובר דדוקא בלה"ק מעכב אבל אם לא קראה כלל אינו מעכב גם הוא סברא תמוה שאם לא קראה כלל אינו מעכב ואם קראה בלשון חול מעכב וכו', בשו"ת עונג יו"ט סי' קע"ג כתב ליישב קצח קושית התוס' במה שהקשו דר"י דריש מככה דלה"ק מעכב בחליצה ואיך פליג על ר"א ור"ע דתרווייהו סברי דאמירה אינה מעכב אירשי דבר שהוא מעשה מעכב, אבל לדברינו א"ש דנהי דקריאה לא מעכב מ"מ הא דבעינן שיהא ראוי לקריאה שפיר מעכב ואשמיענן קרא דככה דבעינן שתהא ראוי לקריאה בלה"ק אבל אם יכיל לדבר בשאר לשונות ובלה"ק א"י לדבר כגון שיש איזה אותיות שא"י להוציאם בשפתיו והם מפסוקי הקריאה פסיל דבעי שיהא ראוי לקריאה בלה"ק דוקא ודבר שהיא מעשה ג"כ מעכב שתהא נעשה כהלכתו יע"ש היטב, ועיין בתוס' שם ביבמות למ"ד עקימת פיו הוי מעשה א"כ גם דיבור הוי מעשה יע"ש ואכמ"ל, ועיין במהרי"ט שם שהובא בעונג יו"כ שם, וצ"ע שו"ר בפ"ה שהביא מהרי"ט זה והרגיש עליו עיי"ש ובמש"כ התוס' שזה תמוה, עיין כה"ג בשו"ת לענין שינו בשמות אבי האשה, ועיין מהרש"א מגילה דף ו' וכה"ג הרבה ועיין ת"ה

שם מ"ב גמרא מבוא השמש מקים שהחמה זורחת וכו', מבוא השמש מקים שהחמה שוקעת וכו', עיין ריש ברכות ממאי דבא השמש וכו', שוב הבנתי שבגליון הש"ס שמציין לבכור שור ריש ברכות בוודאי כיוון לזה ועיינתי שם וראיתי שכן הוא וברוך המזכיר, – שם ברש"י ד"ה וכשהחזירוהו למקומו וכו' ובנה לו הדביר לפנים מן ההיכל ואמה טרקסין חוצצה במקום הפרוכת, עיין תוס' בב"ת ג' ע"א דיה טרקסין וכו'

דף ל"ד ע"א גמ' עודם בירדן אמר להם יהושע וכו' אם אתם עושין כן מוטב וכו' ואם לאו וכו', יש לעיין קצת בזה בסוגיא דקדושין דף ס"ח בענין תנאי כפול ויש להעיר מכאן, שם בתוס' ד"ה בעודם וכו' אמר להן יהושע אם אין אתם מקבלין את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם וכו' יל"ע בהא כמו דאמרינן בשבת פ"ז מכאן מודעה רבה לאורייתא ופשיטא בזה ודוחק לומר דהכוונה דאם לאו המים שוטפין בפעם אחר, וא"ל דמה"ט אמר ר' לוי דביבנה הותרה הרצועה וצ"ע, וגם א"ל דאמר להן יהושע דהלא אתם רואין שעושה לכם הקב"ה נס גלוי שהמים קמו נד אחד ה"נ תקבלו דברים נסתרים ג"כ ואם לאו הרי צריכין אתם עפ"י הטבע שיבאו המים לשטוף אתכם, שו"ר ב"ה בת"ה שכבר הרגיש בזה ומסביר לה בטוב יותר עיי"ש, וע"כ קצרתי בזה, ועדיין צ"ע מדוע ביבנה הותרה הרצועה ויצתה בת"ק ואחז"ר נזכרתי שבשו"ת הראבי"ה על הל' מס' ברכות ושם בהגהות המו"ל הגאון רח"נ דעמבוצער ז"ל בדף נ' ע"א שם עמד כל מאמר תמוה זה עיי"ש ואף שלפי פירושו לא דמי כ"כ ענין ר' לוי לענין של ר"ל דמיירי לענין הכרת האנשים והתלמידים, ועיין בסנהדרין מ"ג ע"ב דפליגי תנאי בזה אי נענשו ישראל על הנסתרות גם לאחר שעברו את הירדן עיי"ש וקצרתי

שם בתוס' ד"ה טורטני וכו' על דעתיה דר"ע דו אומר לשונות כפולים, עשרים וד' היו ט"ז באשכול וכו' ע"כ באמת הדבר תמוה לאמר שהיו כ"ד מרגלים במקום שמפורש בחורה שמותם למטותם וכבר העיר בגליון הש"ס מהא דלמידין בכ"מ דעדה הוא עשרה מדכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת, ובמקום הדחק יש לפרש קצת דר"ע אמר מדכתיב איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם, הוא שישלחו שנים מכל שבט, האחד ישלחו הם עפ"י דעתם, והב' ישלח משה רבינו ובזה ניחא נמי מה דכתיב מתחלה שלח לך ואח"כ כתב תשלחו בלשון רבים, אלא דהיא הדבר שאמרתי ולכך כתיב אח"כ אלה שמות האנשים אשר שלח משה וכו' דווקא „משה” פירוש דהאנשים אשר שלח משה מדעתו ובחירתו היו אנשים ראשי בני ישראל אבל אתם עמהם היו ג"כ י"ב אנשים פשוטים שבחרו למו העם ובס"ה כ"ד היו, ובזה ניחא הערת רעק"א די"ל הא דאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת הכוונה היה על האנשים ראשי בנ"י ראשי הסנהדרין שהמה היו הגורמים העיקרים להניא בנ"י דעל האנשים הפשוטים לא היו העם מתחשב כלל דכל פרצה שאינו ק הגדולים אינו פרצה ובפסוק (א' שלח י"ד) דכתיב ותשא כל העדה פרש"י סנהדראות וה"נ הכוונה עד מתי לעדה הרעה הכוונה על הראשים שהם עיקרי וראשי ועיני העדה, וכד רגיז רעיה על ענא עביד לנגדא סמותא, – שם ע"ב בתוס' ד"ה כחנייתן וכו' ואורך כל אר"י לא היה ת"ק פרסאות עיין תוס' ב"מ כ"ח ע"א ד"ה ט"ו יום וכו' וי"ל וכו' עיי"ש, – שם בתוס' ועוד ואיך היו יכולים לשמוע התנאים וכו', זה לק"מ האיך שמעו קולו של משה, עיין בברכות מ"ה ע"א ובתוס' שם ד"ה בקולו של משה וכו'

דף ל"ה פ"א דין ריש קטיעה ימלל, ופרש"י שאין לו בנים ליטול חלק בארץ הוא ידבר בפנינו, עיין מהרש"א בח"א, והקשה בהגהות הגיעב"ץ זצ"ל דהא אמרינן בפ"ק דמגילה דברתא הוי ליה והרי הן היו נוטלות כדרך שנטה צלפחד עכ"ל, הנה בפשוט י"ל דלק"מ דבנתן הוי ליה אח"כ כשנכנסו לארץ אבל עד אז לא היו לו כלל, ומשמע ממגילה שם דלא היה לו כלל אשה עד דאגיירה רחב ונסבה יהושע ומשום כך קרי ליה ריש קטוע דבלא אשה אינו אדם, ועוד י"ל בפשיטות דהא פרשת נחלות עדיין לא נאמרה עד ששאל